אולי תקשיבו?
מבט אישי על ADHD
חנה שטרן
254 עמודים.
פוקוס ספרים לבריאות.
כשקראתי חשבתי שאם היה את הספר הזה אז כשבני בכורי נולד אולי הייתי חוסכת ממנו ובהמשך גם מאחיו ואחותו, ומאיתנו כמובן, המון עוגמת נפש. ואולי הייתי יותר חכמה. קראתי את הספר כמה פעמים, גם בקפיצות וגם חלקים חלקים. נו טוב.. ADHD או לא?!אצלנו כולם, אבל כולם סובלים מהפרעת קשב וריכוז והיפר אקטיביות. אבא, אמא וארבעה ילדים (זה גנטי מסתבר) .
אז ככה, כשקראתי מצאתי את עצמי אוחזת בראשי ומנידה, איך אבל איך הצליחה המחברת לבטא ולכתוב את מה שאנחנו (ולא היא) עברנו? איך? הספר קריא ובהיר לכל אחד שירצה להבין. הוא מתאר את הסימפטומים, את דרכי ההתמודדות ונותן תקווה. זה הכי חשוב. התקווה. כל כך הזדהיתי עם הכתוב וגם למדתי מספר דברים שלא היו ידועים לי למרות שקראתי מחקרים רבים בנושא. הספר מתחיל מילדות ומגיע עד לבגרות ולאנשים מבוגרים עם בעיות קשב וריכוז.
כל פרק כמעט פותח בסיפור האישי של אסי, בנה של המחברת ואז תתי- פרקים שבהם שאלות ותשובות, התשובות ניתנו בשפה בהירה וברורה. עם אסמכתאות. ישנן ראיונות עם אנשי מקצוע והתחושה היא- שהשד אינו נורא כל כך.
הספר פותח בהסברים, בתיאור התהליך אישי של המחברת, ואז היא מביאה הקדמה מדבריו של משה חמיאל פסיכולג חינוכי ומומחה. קראתי את ההקדמה הזו מספר פעמים. ניכר כי הפסיכולוג אכן מבין על מה הוא מדבר. (יש כאלה מניסיון שלי שאינם מבינים).
ולאחר ההקדמה היא כותבת את הפרק "השנים הראשונות, מאיפה זה נפל עלינו?" ובתוך הפרק שוב מביאה המחברת מדבריו ל הפסיכולוג משה חמיאל. (הבטחתי לעצמי ולנסות ולחפש אותו- מקווה שלא אאבד את הפתק שרשמתי לי).
בפרק השני בחרה המחברת להביא את דבריה של הפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור, (גם אותה החלטתי לחפש ) הפרק הזה מתעלה על עצמו, הן במידע הנמסר והן בהפרכת המיתוסים. ויש בו הוכחות לדברי הרופאה להפרעות הקשב ולצורך ברטלין. הסברים לגבי קופות החולים, צורות איבחון, טיפולים מחוץ לסל ועוד. (למה אף אחד לא אמר שיש הוכחות לצורך ברטלין לרוקח שהחמיץ לי פנים כשביקשתי לרכוש רטלין?)
פרק שלישי עוסק באיבחונים. הוא מתחיל בגיל הגן ומסביר כיצד הדבר נעשה ואיך מסייעים לילדי הגן המאובחנים. גן משולב, בחירה במכוני איבחון, מכונים ידועים, הידע להורים ושילובם ועוד. הוראה מתקנת ועוד.
פרק רביע נקרא "לא לפחד מסטיגמה!" הוא פותח בסיפור האישי של אסי בנה של המחברת, שבזכותו נכתב הספר. (כל הקטעים האישיים בספר כתובים בגופן שונה נטוי להקלה על הקורא) על בדיקת עיניים ( לנו הוצעה הבדיקה רק בבן השלישי) ואז הספר סוקר מה השתנה במערכת החינוך (לשמחתי דיי הרבה) תוכניות ייחודיות לבתי ספר, סיפורם של מספר ילדים בעלי הפרעות קשב, בעיות בהעתקה מהלוח ( המחברות של הבנים שלי היו כמעט ריקות) .
פרק חמישי "נתנו לו רטלין" – בפרק זה מספרת המחברת שבנה לקח רטלין, אך התרופה לא התאימה לו. (התופעה הזאת מוכרת גם לי וגם לאימהות רבות) ומעבר לתרופה אחרת. בעיות בחגורת כתפיים ועוד . בתי ספר ומורים שאפשרו לילד לשרוד. מהפך. מורים מיוחדים, דוגמאות מילדים אחרים ועוד. מה תפקיד ההורים, אגודת ניצן.
פרק שביעי "טיפולים משלימים" ובו מסופר על רכיבה טיולית על סוסים וכיצד זה יכול לבייע לילד ולמי זה יכול להתאים.פסיכודרמה, אומניות לחימה. קבוצות תמיכה להורים.( ניתן ע"י דר' גיל מאור) סדנת תמיכה לאמהות, עמות "ביחד " לתמיכה הורית. (גם את זה רשמתי לפניי- עליי לחפש באינטרנט)
פרק שמיני " רואים את האור שנות ההתבגרות המוקדמת". שוב מתילה המחברת בסיפור האישי של אסי, ומספרת על הישיבה שבה למד (הופתעתי- היתה לי סטיגמה שבמזגר הדתי אין התייחסות לנושא- אז זהו שיש!) וסיפורה האישי של שלהבת.
פרק תשיעי:" אדם נולד" –בפרק זה מספרת המחברת על בנה ועל המסלול אותו עבר מהמכינה הצבאית ועד לשירותו בצבא. היא מביאה את דבריה של דר' דבורה שני לגבי הכנה לצה"ל.
פרק עשירי :" לחיות עם ADHD" איבחון פסיכיאטרי למבוגרים מפי דר' איריס מנור. ומדבריו של משה חמיאל. תוכנית מהו"ת מדברי דר' נעמי וורמברנד. סטודנטים ומהו"ת. עמות לשם ומנכ"לה. פסיכולוגית תעסוקתית, אימון אישי ועוד.
הספר מסתיים באחרית דבר :"תם ולא נשלם".
ממליצה, בטח ממליצה לכל אלה שהם הורים לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז (וסביר להניח שאחד מהם לפחות גם הוא בעל הפרעות קשב וריכוז בעצמו), למורים, לסטודנטים לעובדים סוציאלים ולכל מי שמכיר אחד כזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה