כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?

כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?
אמיר בן פורת
255 עמודים.
פרדס הוצאה לאור.

על רקע תנועות המחאה, ודיירי האוהלים, חשתי חובה לקרוא את הספר הזה. קיוויתי שיהיו לי תשובות, שאבין יותר. למרות שמלכתחילה ברור הוא שמחבר הספר עוסק בעבר. ובכל זאת דע מניין באת ולאן את הולך.

בהקדמה בוחר המחבר לכתוב:" חברה היא קפיטליסטית אם מתקיימים בה כמה עקרונות ייחודיים המארגנים את הערכאה הכלכלית שלה, וכמו כן גם את שאר הערכאות הראשיות שלה- הפוליטית, האידיאולוגית והתרבותית." כמו כן המחבר קובע נחרצות כי תהליך הפכית ישראל לקפיטליסטית החל עוד בימיה הראשונים של המדינה.
הפרק הראשון הינו תקציר, ובו קובע המחבר נרצות כי ישראל מעולם לא היתה מדינה סוציאליסטית, וכי הממלכתיות היא שאיפשרה לקפיטליזם לצמוח. הוא מביא את דבריו של קרל מרקס"אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו". (את המשפט הזה הוא יצטט גם בהמשך להוכחת טיעונו.) הוא סוקר את שנות החמישים ואחריהם את שנות השמונים, ומסיים ב" אין ספק כי תהליך הקפיטליזציה של ישראל הושפע במישרין מגורמים המיוחדים לחברה ולמדינה הישראלית, כמו הקונפליקט הנמשך עם הפליסטינים. [...] ישראל הייתה נעשית קפיטליסטית במוקדם או במאוחר."

בפרקים השני השלישי- בפרק השני "על הקפיטליזים" אמיר בן פורת מתחיל אותו בתת הפרק"בשבחי הקפיטליזם".  הוא מביא את דברי מרקס ואנגלס על הבורגנות-קרי הקפיטליזם. הוא מציין את תרומת הקפיטליזם להשכלה לנאורות ועוד. בפרק השלישי- מדינה ואפציות היסטוריות, על התפתחות המדינות הקומוניסטיות, ובמיוחד על התפתחות הקפיטליזם.  תפקיד המדינה והיחס בין הדמוקרטיה לבין הקפיטליזם.  אילו מדינות התעניינו יותר בסוציאליזם, ובקשר לישראל- 'בתחום ההזדמנות היסטורי' כיצד הערכאה הכלכלית היתה דומיננטית, בהשפעת ההערכאה המדינית.
בפרקים הבאים דן המחבר בשלושה תחומי הזדמנות מובחנים, שנות החמישים ועד מחצית שנות השישים. שנות השישים המאוחרות עד שנות השמונים, ושנות התשעים ואילך. פירוק כוחה של ההסתדרות, הפרטת הנכסים ועוד. בשנות השמונים אפילו מדיניות הליכוד הושפעה ונטשה בשלב מסויים את הקפיטליזם, בשל גושי ההתנחלות ולשם כך היה צורך בתקציבי עתק, למרות שלפי דברי  החמבר הדבר הביא לאינפלציה בהמשך.

אהבתי בספר את בעיקר בשל צורת הכתיבה, בשל הדימויים שבן, ויחד עם זאת לגבי מסקנת הכותב כי הסוצליזם בארצות אירופה מת שכן המדינות שנהגו במדיניות רווחה קורסות היום אינו נכון באופן גורף. הייתי מפנה את המחבר אל הסוציאליזם שמונהג בשוודיה. לא זה שנהגה בברה"מ לשעבר. ומה עוד שמצב התושבים הסובלים מחבלי הלידה של הקפיטליזם בחבר המדינות אינו מעודד כלל.
ציטטות:"רוח הבלהות  המאיימת מן המניפיסט  הקומונסטי, כבר אינה מהלכת על פני אירופה, וגם לא על שאר היבשות. " " נדמה היה כי הקפיטליזם סידר לעצמו דיור מוגן לשנים רבות" עמוד 28 .
"ב19 ליולי 2007 דווח בעיתון הארץ על זינוק חד בריכוזיות במשק: חמש משפחות שולטות בהכנסות של 150 מיליארד שקל, זאת לעומת 107 מיליארד בשנת 2005 [...] כעבור שלוש שנים  נגיד בנק ישראל סטנלי פישר העיר את תשומת לב הציבור  לכך ששיעור נכבד של הכלכלה הישרלית מצוי בידי קבוצה קטנה של בעלי הון. ההערה נרשמה בפרוטקול." עמ' 217. (ההדגשה שלי)


כשקראתי את הספר, הבנתי כי הקפיטליזם היה הכרח- ולא בחירה מרצון  וכי כפי שאמר קרל מרקס-, ישראל בשנות החמישים התמודדה עם גלי עלייה גדולים (העולים היו כמספר התושבים,) והיה צורך בגיוס כספים דחוף ורב מן הפזורה היהודית, ענייני קואליציה –כפי שמתרחש גם כיום, כמו כן, ישראל ניסתה לרקוד על שתי החתונות- הסוציאלית והקפיטליסטית בניסיון למצוא חן בעיני שתי המעצמות דאז. ויחד עם זאת דעתי חלוקה על דעת המחבר- אז הקפיטליזם היה הכרח ולא נעשה באופן חזירי כפי שהקפיטליזם כיום. וההפרטה לא היתה כל כך גורפת- עד כי ההון מתרכז בידיהם של מעטים. ואם כדברי קרל מרקס: "אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו" נוכל אנו לעשות היסטוריה, או יוכלו יושבי מחאת האוהלים לעשות. דיינו.