אשת הטייס שנעלם.
צור שיזף.
245 עמודים
חרגול הוצאה לאור, הוצאת עם עובד.
צור שיזף מספר על טייס שנעלם בשמי לבנון, על אישתו הנותרת מאחור, על בנו שנולד זמן מה אחר נפילתו בשבי. בספר, אנו שומעים את קולו של הטייס, ואת קולה של אישתו. בשני קולות מסופר הסיפור המצמרר על טייס שנעלם על התמודדות האישה והתמודדות הטייס. ובין לבין מדי פעם באופן ציני לחלוטין, מופיע ראש הממשלה. בגוף שלישי יחיד,בקולו של המספר היודע כל, להבדיל מקולות הטייס ומקולה של אישתו. הקטעים של ראש הממשלה הם הפיכחון שלנו כחברה. הם שבירת המיתוס. כן, זה דיי דומה לסיפורו של רון ארד, אך זה אינו סיפורו. רון ארד מוזכר שם ואפילו עניינו של אלחנן טננבאום מובלח ברמיזה.(עיסקת שבויים-תמורת סוחר סמים) הרבה הרבה אקטואליה. כמו מראה שם צור שיזף את הסיפור , לפנינו הקוראים. תראו איך אנחנו נראים. תראו איך הממשלה. תראו אותנו. אין לנו על מי לסמוך.
אין.
קולו של הטייס שנעלם, הוא קול אוטנטי בעיניי, הטייס הינו טייס יליד הארץ, שורשי, שגדל בצפון הארץ. צור מצליח לצייר את האדם המאבד את עולמו ובונה לעצמו חדש. לשונו היא לשון עשירה, מלאת אהבה, דימויים , חלומות ועוד. צור שיזף הצליח בעיניי ליצור דמות אמיתית בעלת נפח שפשוט הזדהיתי איתה. כאבתי וקיוויתי עבורה. דרכו הרחתי ראיתי נשמתי את נופי הארץ, נופיה וטעמיה של לבנון דמשק וטורקיה. את הסוף פחות או יותר אנו יודעים ויחד עם זאת זה אינו גורע מן הסיפור. "אבל לפני שאספר לך איך הפכתי לרופא בין בקעת דמשק לבעבק, אספר לך את חיי מהרגע שבו נפרדנו עד לרגע שבו נפגשנו. אספר לך על הרגע שבו חיי השניים התחילו, ולא ידעתי שהם התחילו: חשבתי שחיי הראשונים ממשיכים עדיין במקום אחר-יחד איתך- וכל מה שאני צריך זה לחזור אליהם. אכתוב לך על הזיכרון." מכאן קולו מספר לנו את עלילותיו.
קולה של אשת הטייס שנעלם, רות, הוא קול שונה במקצת. היא מצטיירת ישראלית, שורשית ויחד עם זאת היה לי כקוראת היה חסר משהו לפעמים, (תהיתי האם אני מצפה ממנה שהיא תנהג בצורה מסויימת, האם היא "אשת הטייס הנעלם", ולכן אני מחכה שהיא תנהג כפי שראוי-ומההו הראוי???- אחלה שם בחר צור שיזף לספר) .
היא-אשת הטייס שנעלם- מתפתחת בסיפור, מנערה תמימה לאישה בשלה, המטילה ספק , דמות בעלת נוכחות, וכאב. היא הופכת לאם, לעיתונאית, לאישה מפוקחת משהו. קולה נוגע בנו. קולה מתחיל אחרי הציטטה שהבאתי לעיל.
"אתחיל מהרגע שבו התחילו חיי השניים, שבו דפקו על הדלת של הבית במגורי הטייסים בבסיס.
הכנתי נס-קפה קר רגע לפני זה. מזגתי קצת מים רותחים על הרבה נס-קפה וסוכר וערבבתי עד שנוצרה עיסה ואז הוספתי מים קרים וחלב קר."
מכאן ישנה סקירה של חייהם ביחד, הנפילה, והמשך החיים של שניהם. ההתחלה של ההיכרות מזכירה במקצת רומן רומנטי, הן מבחינת התפאורה והן מבחינת התיאורים. ואחר כך הדמויות מקבלות את המאפיינים שלהן.
"ראש הממשלה נבחר במקרה, קודמו שקע בדיוק ברגע הנכון בתרדמת, והוא היה שם, לרשת ולמשול.
'יש לך פגישה בארבע וחצי, ראש הממשלה,' אמרה ראש הלישכה.
'עם מי?'
'עם האישה של הטייס שנעלם.'
'בת כמה היא?'
'ארבעים ושלוש,' אמרה ראש הלשכה והשתתקה לרגע. "
הכתיבה מעולה, העברית שופעת, הרכות של הכתיבה כובשת, והאהבה הזאת למזרח התיכון מנביטה כתיבה מרתקת. כן, גם הפיכחון.
אהבתי.
צור שיזף.
245 עמודים
חרגול הוצאה לאור, הוצאת עם עובד.
צור שיזף מספר על טייס שנעלם בשמי לבנון, על אישתו הנותרת מאחור, על בנו שנולד זמן מה אחר נפילתו בשבי. בספר, אנו שומעים את קולו של הטייס, ואת קולה של אישתו. בשני קולות מסופר הסיפור המצמרר על טייס שנעלם על התמודדות האישה והתמודדות הטייס. ובין לבין מדי פעם באופן ציני לחלוטין, מופיע ראש הממשלה. בגוף שלישי יחיד,בקולו של המספר היודע כל, להבדיל מקולות הטייס ומקולה של אישתו. הקטעים של ראש הממשלה הם הפיכחון שלנו כחברה. הם שבירת המיתוס. כן, זה דיי דומה לסיפורו של רון ארד, אך זה אינו סיפורו. רון ארד מוזכר שם ואפילו עניינו של אלחנן טננבאום מובלח ברמיזה.(עיסקת שבויים-תמורת סוחר סמים) הרבה הרבה אקטואליה. כמו מראה שם צור שיזף את הסיפור , לפנינו הקוראים. תראו איך אנחנו נראים. תראו איך הממשלה. תראו אותנו. אין לנו על מי לסמוך.
אין.
קולו של הטייס שנעלם, הוא קול אוטנטי בעיניי, הטייס הינו טייס יליד הארץ, שורשי, שגדל בצפון הארץ. צור מצליח לצייר את האדם המאבד את עולמו ובונה לעצמו חדש. לשונו היא לשון עשירה, מלאת אהבה, דימויים , חלומות ועוד. צור שיזף הצליח בעיניי ליצור דמות אמיתית בעלת נפח שפשוט הזדהיתי איתה. כאבתי וקיוויתי עבורה. דרכו הרחתי ראיתי נשמתי את נופי הארץ, נופיה וטעמיה של לבנון דמשק וטורקיה. את הסוף פחות או יותר אנו יודעים ויחד עם זאת זה אינו גורע מן הסיפור. "אבל לפני שאספר לך איך הפכתי לרופא בין בקעת דמשק לבעבק, אספר לך את חיי מהרגע שבו נפרדנו עד לרגע שבו נפגשנו. אספר לך על הרגע שבו חיי השניים התחילו, ולא ידעתי שהם התחילו: חשבתי שחיי הראשונים ממשיכים עדיין במקום אחר-יחד איתך- וכל מה שאני צריך זה לחזור אליהם. אכתוב לך על הזיכרון." מכאן קולו מספר לנו את עלילותיו.
קולה של אשת הטייס שנעלם, רות, הוא קול שונה במקצת. היא מצטיירת ישראלית, שורשית ויחד עם זאת היה לי כקוראת היה חסר משהו לפעמים, (תהיתי האם אני מצפה ממנה שהיא תנהג בצורה מסויימת, האם היא "אשת הטייס הנעלם", ולכן אני מחכה שהיא תנהג כפי שראוי-ומההו הראוי???- אחלה שם בחר צור שיזף לספר) .
היא-אשת הטייס שנעלם- מתפתחת בסיפור, מנערה תמימה לאישה בשלה, המטילה ספק , דמות בעלת נוכחות, וכאב. היא הופכת לאם, לעיתונאית, לאישה מפוקחת משהו. קולה נוגע בנו. קולה מתחיל אחרי הציטטה שהבאתי לעיל.
"אתחיל מהרגע שבו התחילו חיי השניים, שבו דפקו על הדלת של הבית במגורי הטייסים בבסיס.
הכנתי נס-קפה קר רגע לפני זה. מזגתי קצת מים רותחים על הרבה נס-קפה וסוכר וערבבתי עד שנוצרה עיסה ואז הוספתי מים קרים וחלב קר."
מכאן ישנה סקירה של חייהם ביחד, הנפילה, והמשך החיים של שניהם. ההתחלה של ההיכרות מזכירה במקצת רומן רומנטי, הן מבחינת התפאורה והן מבחינת התיאורים. ואחר כך הדמויות מקבלות את המאפיינים שלהן.
"ראש הממשלה נבחר במקרה, קודמו שקע בדיוק ברגע הנכון בתרדמת, והוא היה שם, לרשת ולמשול.
'יש לך פגישה בארבע וחצי, ראש הממשלה,' אמרה ראש הלישכה.
'עם מי?'
'עם האישה של הטייס שנעלם.'
'בת כמה היא?'
'ארבעים ושלוש,' אמרה ראש הלשכה והשתתקה לרגע. "
הכתיבה מעולה, העברית שופעת, הרכות של הכתיבה כובשת, והאהבה הזאת למזרח התיכון מנביטה כתיבה מרתקת. כן, גם הפיכחון.
אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה