יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

דגים ומה שביניהם

כשהייתי קטנה ממש לא אהבתי לאכול דגים, למעט דגים על האש, ולידם צלחת ענקית של צ'יפס.
זה היה בד"כ במוצאי שבת בחצר של סבא שלי, המון של חברים היו באים אליו, וכולם היו מתקבצים מסביב לשולחן העץ שהיה בפינה השמאלית של החצר, ריח הגחלים והדגים היה מתערבל באויר הלילה היורד. בקבוק הערק היה נפתח, נמזג אל כוסות זכוכית פשוטות ומים היו מתווספים אליו לכדי משקה חלבי.  הציפס היה מטגן אט אט בשמן הרותח. וקולות החברים הצוחקים ומספרים זה לזה את הקורות אותם התחרו בקולות הצרצרים.

לפעמים כמה חתולים, היו מנסים את מזלם וקרבים עד לקירבה מסוכנת, לזכות בזנב דג או בראשו.
עיניהם היו נוצצות כמו גולות בתוך חשכת הליל.
ואני הייתי לוגמת מעט מן המשקה החלבי בעל הטעם המתקתק משהו.
תשתי תשתי היה סבא שלי אומר,
זה טוב כנגד כאבי הבטן.
דגים.


את האהבה הזאת לדגים על האש הורשתי לילדיי, (השניים הגדולים לא אוהבים דגים-מזכיר להם אקווריום הם טוענים) עם הקטנים אין בעייה.
דניס  או אמנון(מושט)מפולטים, עם שום כתוש, שמן זית , מלח וכוסברה קצוצה מעל, עטופים בנייר אלומיניום ומונחים למספר דקות על הגריל- נחשבים אצלנו מעדן.
לפעמים אני גם מאדה מספר ירקות קצוצים כגון: בצל, כרפס, גזר ומוסיפה את הירקות אל הדג הטבול בשמן זית, פלפל , ומלח. משרה את הכל ביחד ואז על הגב מעל הגריל למסע תענוגות.

בעלי אוהב דג מרוקאי, השוחה ברוטב אדום של פפריקה, (לא חריפה-חריף הוא אינו מסוגל לאכול), כוסברה והמון שום.

ומה איתכם? האם גם אתם אוהבים דגים?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה