ירח משוגע
שרה אנג'ל
302 עמודים.
אריה ניר הוצאה לאור בע"מ.
הספר נפתח במונולוג שאותו מספר סהר אביטל , בתחילת הספר סהר בן השתיים עשרה וחצי אמא שלו נדרסת "ושכבה בקומה בבית חולים זמן כל כך ארוך, עד שבלי כוונה עקפה את היפיפיה הנרדמת- שיאנית השינה המפורסמת ביותר בעולם." לאחר הם הלכו לקופת חולים ונהג זקן "נפלה לו רגל מהברקס לגז והאוטו התנפל על אמא כמו אמסטף מורעב ונתן לה ביס בצד." אביו, מנופאי, מקבל היתר מהרבנות לשאת אישה שנייה לאחר תשעה חודשים שבהם אמו של סהר בקומה.
כשמלאו לסהר 13, לא חגגו לו בר מצווה והאב צעק עליו כשביקש לחגוג מסיבה קטנה.
יחסיו של סהר עם אביו עכורים, האב מפסיק לבקר את האם השוכבת בבית החולים וסהר נאלץ לעשות זאת במקומו. הוא מטפל במסירות רבה באימו, ואף מחקה את התנהגות האב כדי שהאם לא תרגיש בחסרונו.
אישתו השניה של האב- דבורה- הנקראת בפי כל שק עצמות, נכנסת להריון. ויולדת בן. בעקבות זאת, אביו של סהר, שולח אותו לגור אצל סבתא ברוניה, ברעננה, (הסבתא מצד האם) ניצולת שואה בוגרת אושוויץ, המטופלת בבעל חולה. הסבתא מתקיימת בקושי. הוא אינו יודע איך יבקר את אימו, אך עד מהרה, האם מועברת לבית לוינשטיין. ובכך נפתרת בעיתו של סהר היפואי במקור.
בעקבות המעבר אל סבתא ברוניה, הוא עובר בי"ס ושם הוא בודד, אך בעקבות כמעט אונס ותפיסת אנס בעזרתו של בנצי השוטר, סהר מתפרסם והיפיפיה של בית הספר שהי גם דוגמנית, הוא נעשה מחוזר והופך לבר של מור.
בהמשך העיניינים מסתבכים, אימו של סהר שבה להכרה, מור נכנסת להריון ועוד.
קראתי בעבר את מלאך או שטן של שרה אנג'ל, ואני זוכרת את העלילה בחלקה. אז החלטתי לקרוא גם את הספר הזה, התחלתי את הקריאה, היתה שעת ערב מאוחרת, הנחתי את הספר על השולחן ולמחרת פתתי את הספר, הסמנייה לא היתה במקום.
חשבתי שאולי נפלה או משהו ואז מישהו טרח והחזיר.
בבוקר אלדר פנה אליי ואמר- אמא- איזה ספר!. –
שאלתי על מה אתה מדבר?
ואלדר השיב- על הספר הזה! הסופרת כותבת כותבת בצורה ממש טובה, היא תותחית, פעם ראשונה שאני קורא ואני רוצה לקרוא עוד, אבל רק של שרה אנג'ל.
אמא את יודעת, אפשר לעשות אחלה סרט מהספר הזה.
אלדר סיפר לי שהוא נשאר כל הלילה וקרא בספר. השפה דברה אליו, העלילה כמובן והוא חש הזדהות.
חייכתי.
וידויי אישי- עד עכשיו לא האמנתי שבני השני, אלדר, יקרא, (הילד היחיד שלי שאינו אוהב קריאת ספרים) מעטות הפעמים שבהן ראיתי אותו אוחז ספר ביד וקורא. נו הוא כבר בחור גדול בן 21, שקריאה והוא לא חברים טובים בלשון המעטה.
אז אם הצליחה שרה אנג'ל לכבוש אותו- אין לי מה להגיד מלבד להודות לה עמוקות ולהביע את פליאתי על כך. מסתבר שתמיד אפשר -צריך רק סופר (במקרה הזה – סופרת) מוכשר/ת והרבה כישרון.
תודה לך שרה אנג'ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה