צעדים כפולים

צעדים כפולים
מדריך מפה לניווט
ישראל טאובר
152 עמודים.
מפה מיפוי והוצאה לאור.

ישראל טאובר פותח את ספרו בהקדמה קטנה ובה הוא מספר: "כילד קטן, אני זוכר את אבא, שלמה ז"ל, מבקש ממני בתחילתו של כל טיול לזכור את הדרך בטענה שהוא חושש כי ילך לאיבוד. בכך גרם לי להתרכז בדרך בנוף, משנן כל הר, עץ, או צומת דרכים שחלפנו על פניהם. "

אחרי פתיחה כזאת רציתי מאוד לקרוא את הספר, והספר לא איכזב אותי, חסרת הניסיון בניווט. לא שרתי בצבא, ובטיולים רגליים למרחקים לא מוכרים בד"כ איני נוכחת. ובכל זאת להתמצא במרחב אני אוהבת. אהבתי במיוחד שבפרק השני הוא מציין כי " מחקרים עכשווים מלמדים כי נשים  מבצעות משימות ניווט באופן שונה מגברים, אך בהחלט לא פחות טוב וייתכן כי ההפך הוא הנכון" – ברור שצהלתי כשקראתי את זה.

הספר מספק כלים בסיסיים להבנת שפת המיפויי, בפרק הראשון – המחבר דן בתורת המיפוי, כיצד התפתחה המפה, מושגי יסוד-קנ"מ, אזימוט ועוד. כל מושג מלווה בהסבר ולעיתים בתצלום, מהם הסימנים במפה, מהי מפה טופוגרפית ועוד.
הפרק השני, עוסק בניווט " הניווט ונתיב החיים" הוא מסביר על שיטות ניווט, (נייוט עפ"י סיפור דרך,  ניווט עפ"י מפה מוצפנת,  ניווט אגנים וניווט בשביל מסומן.) הכנת הניווט- קביעת גבולות הגיזרה, תכנון נתיב, הכנה כללית, הבנת תבליט, קביעת נתיב, קביעת קטעי דרך ומרחקים, הגדרת נקודות אימות ונקודות טעות, שימוש בתצלום אוויר ותישאול מוקדם. עבירות ותנועה- ניתוח תכסית, הגדרת אזימוט טעות , נקודות טעות ונקודות אימות. יש גם ניווט לילה, ניווט עירוני, ניווט רכוב, אמצעי עזר לניווט- מצפן, שיטת הצל, שיטת השעון GPS.
בפרק השלישי- "בדרך ובמסע הקיום": הצעד האחד ( כל צעד מקרב אותנו למטרה), תחושות הבטן (רצוי להקשיב להן), צעדים כפולים- חישוב מרחק הליכה (איך השטח משפיע על הצעדים, איך סופרים את הצעדים ועוד) שמירה על אזימוט, הצעד האחרון, ניהול סיכונים- רצוי לטפל בסיכון בשלב המניעה וההכנה, כלל 1:10:100, כללי התנהגות בסיכון.

פרק רביעי-"לטעות- לתקן" : בעייני זהו פרק חשוב מאוד,  הוא מסביר כיצד לנהוג במקרה שמתגלה כי שגינו, ( עצור במקומך- לא להתקדם כפי שהרצון שלנו גורם לנו בד"כ לעשות, אלא לעצור ולהעריך מחדש את המצב) אזימוט חוזר- איתור נקודות מוכרות- או מזוהות.חיתוך גבולות גיזרה, וכמובן ליידע לפני היכן אתה.

.

הספר מתאים להדיוטות כמוני, או לכאלה שהם בתחילת דרכם בניווט. ישראל טאובר, מסביר את כל המושגים בשפה ברורה וקולחת, (סופסופ אפילו אני יודעת מה זה אזימוט) הסבריו בהירים,  לעיתים חשתי שאם הייתה מובאת דוגמא לצורך ההדגמה כיצד יש לבצע את תיכנון הדרך,  הייתי יכולה ליישם ביתר יעילות את הסבריו היפים של המחבר.  טאובר מטבל את פרקי הספר בקטעים להם הוא קורא "כיוון הרוח" ו"סיפורי מסע" (סיפורי המסע רובם הם מההוויה הצבאית) ובמבואות, בהם הוא  חולק את הגיגיו וניסיונות הניווט, כמו כן הוא מצרף שירה ו/או פרוזה המעניקים ערך מוסף לספר.

כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?

כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?
אמיר בן פורת
255 עמודים.
פרדס הוצאה לאור.

על רקע תנועות המחאה, ודיירי האוהלים, חשתי חובה לקרוא את הספר הזה. קיוויתי שיהיו לי תשובות, שאבין יותר. למרות שמלכתחילה ברור הוא שמחבר הספר עוסק בעבר. ובכל זאת דע מניין באת ולאן את הולך.

בהקדמה בוחר המחבר לכתוב:" חברה היא קפיטליסטית אם מתקיימים בה כמה עקרונות ייחודיים המארגנים את הערכאה הכלכלית שלה, וכמו כן גם את שאר הערכאות הראשיות שלה- הפוליטית, האידיאולוגית והתרבותית." כמו כן המחבר קובע נחרצות כי תהליך הפכית ישראל לקפיטליסטית החל עוד בימיה הראשונים של המדינה.
הפרק הראשון הינו תקציר, ובו קובע המחבר נרצות כי ישראל מעולם לא היתה מדינה סוציאליסטית, וכי הממלכתיות היא שאיפשרה לקפיטליזם לצמוח. הוא מביא את דבריו של קרל מרקס"אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו". (את המשפט הזה הוא יצטט גם בהמשך להוכחת טיעונו.) הוא סוקר את שנות החמישים ואחריהם את שנות השמונים, ומסיים ב" אין ספק כי תהליך הקפיטליזציה של ישראל הושפע במישרין מגורמים המיוחדים לחברה ולמדינה הישראלית, כמו הקונפליקט הנמשך עם הפליסטינים. [...] ישראל הייתה נעשית קפיטליסטית במוקדם או במאוחר."

בפרקים השני השלישי- בפרק השני "על הקפיטליזים" אמיר בן פורת מתחיל אותו בתת הפרק"בשבחי הקפיטליזם".  הוא מביא את דברי מרקס ואנגלס על הבורגנות-קרי הקפיטליזם. הוא מציין את תרומת הקפיטליזם להשכלה לנאורות ועוד. בפרק השלישי- מדינה ואפציות היסטוריות, על התפתחות המדינות הקומוניסטיות, ובמיוחד על התפתחות הקפיטליזם.  תפקיד המדינה והיחס בין הדמוקרטיה לבין הקפיטליזם.  אילו מדינות התעניינו יותר בסוציאליזם, ובקשר לישראל- 'בתחום ההזדמנות היסטורי' כיצד הערכאה הכלכלית היתה דומיננטית, בהשפעת ההערכאה המדינית.
בפרקים הבאים דן המחבר בשלושה תחומי הזדמנות מובחנים, שנות החמישים ועד מחצית שנות השישים. שנות השישים המאוחרות עד שנות השמונים, ושנות התשעים ואילך. פירוק כוחה של ההסתדרות, הפרטת הנכסים ועוד. בשנות השמונים אפילו מדיניות הליכוד הושפעה ונטשה בשלב מסויים את הקפיטליזם, בשל גושי ההתנחלות ולשם כך היה צורך בתקציבי עתק, למרות שלפי דברי  החמבר הדבר הביא לאינפלציה בהמשך.

אהבתי בספר את בעיקר בשל צורת הכתיבה, בשל הדימויים שבן, ויחד עם זאת לגבי מסקנת הכותב כי הסוצליזם בארצות אירופה מת שכן המדינות שנהגו במדיניות רווחה קורסות היום אינו נכון באופן גורף. הייתי מפנה את המחבר אל הסוציאליזם שמונהג בשוודיה. לא זה שנהגה בברה"מ לשעבר. ומה עוד שמצב התושבים הסובלים מחבלי הלידה של הקפיטליזם בחבר המדינות אינו מעודד כלל.
ציטטות:"רוח הבלהות  המאיימת מן המניפיסט  הקומונסטי, כבר אינה מהלכת על פני אירופה, וגם לא על שאר היבשות. " " נדמה היה כי הקפיטליזם סידר לעצמו דיור מוגן לשנים רבות" עמוד 28 .
"ב19 ליולי 2007 דווח בעיתון הארץ על זינוק חד בריכוזיות במשק: חמש משפחות שולטות בהכנסות של 150 מיליארד שקל, זאת לעומת 107 מיליארד בשנת 2005 [...] כעבור שלוש שנים  נגיד בנק ישראל סטנלי פישר העיר את תשומת לב הציבור  לכך ששיעור נכבד של הכלכלה הישרלית מצוי בידי קבוצה קטנה של בעלי הון. ההערה נרשמה בפרוטקול." עמ' 217. (ההדגשה שלי)


כשקראתי את הספר, הבנתי כי הקפיטליזם היה הכרח- ולא בחירה מרצון  וכי כפי שאמר קרל מרקס-, ישראל בשנות החמישים התמודדה עם גלי עלייה גדולים (העולים היו כמספר התושבים,) והיה צורך בגיוס כספים דחוף ורב מן הפזורה היהודית, ענייני קואליציה –כפי שמתרחש גם כיום, כמו כן, ישראל ניסתה לרקוד על שתי החתונות- הסוציאלית והקפיטליסטית בניסיון למצוא חן בעיני שתי המעצמות דאז. ויחד עם זאת דעתי חלוקה על דעת המחבר- אז הקפיטליזם היה הכרח ולא נעשה באופן חזירי כפי שהקפיטליזם כיום. וההפרטה לא היתה כל כך גורפת- עד כי ההון מתרכז בידיהם של מעטים. ואם כדברי קרל מרקס: "אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו" נוכל אנו לעשות היסטוריה, או יוכלו יושבי מחאת האוהלים לעשות. דיינו.

כאוס רגוע- המלצה

כאוס רגוע
סאנדרו ורונזי
398 עמודים,
כתר ספרים, וקרן הוצאה לאור.

זהו מונולג של פייטרו פלדיני (אין הרבה עלילה בספר) פייטרו פלדיני בן ה43, מנהל בכיר בחברת תקשורת וטלוויזיה איטלקית,  ואחיו קרלו, גולשים בחוף כשלפתע הם מבחינים כי יש שתי דמויות שטובעות, הם מחליטים להכנס לים ולהציל את האנשים למרות שאנשים בחוף מנסים להניעם מכך. פייטרו פלדיני מציל אישה מתביעה, ותוך כדי כמעט טובע בעצמו, שני האחים מצילים שתי נשים שהן אפילו לא מודעות לכך שקרלו ו פייטרו פלדיני הצילו אותן.
באותם רגעים שבהם פייטרו פלדיני הציל אישה מטביעה מתה אישתו לארה (כמעט אישתו) ואם בתו לנגד עיניה של בתו והוא אפילו לא היה זמין.

כשהוא שב אל ביתו הוא נוכח לדעת שישנה התקהלות וכי אישתו לעתיד נפטרה. זו היא בקצרה העלילה שמתרחשת בדפיו הראשונים של הספר, (עד עמוד 22). 
לאחר מותה של אם בתו, ולאחר תקופת האבל מתחיל פייטרו פלדיני  לשבת על הספסל מול בית ספרה של בתו. ככה הוא מנסה להבטיח לעצמו ולבתו שהוא יהיה שם. שכן הוא לא נכח במותה של לארה.

הוא מנהל את עבודתו ממכוניתו, באותו זמן עומד להתרחש מיזוג של החברה שלו עם חברה גדולה יותר, והדבר גורם לבלגן בחברה. אנשים מתחילים לעלות אליו לרגל, (גם עובדים מן החברה) אחותה של אישתו ועוד,  עולמו הרגשי של פייטרו פלדיני חלול, הוא אינו מתאבל למעשה על אישתו, אינו מתקשר היטב עם בתו, יחסיו עם אחיו דיי קרים, ועולמו הרגשי דיי קר.  אחד הדברים שצמררו אותי- ש פייטרו פלדיני מקיים יחסי מין כשבתו ישנה ליד, מעשן סמים עם אחיו ועוד.
אט אט אנו לומדים יחד עם פייטרו פלדיני על אישיותו ועל רגשותיו שלו. אין קו לינארי במונולוג, יש פלאשבאקים, והתרחשויות המתחוללות בהווה.  פייטרו פלדיני מנסה לגונן על בתו, תובנותיו ופניית האנשים אליו מלמדת אותו דברים רבים על עצמו. 

בתחילה כמעט נטשתי את הספר, לא אהבתי את סגנון הכתיבה, ואת הקור ששידרה הדמות של פייטרו פלדיני. אך בהמשך הספר נעשה יפה אפילו. במיוחד בסופו שמשדרג את הספר:

"טוב עשית" אני לוחש, "תמיד תעשי את זה. תמיד תגידי את מה שאת רוצה לומר"
זהו זה. זה מה שעוללתי. אני אפילו לא מצליח להביט בה מרוב בושה: באשמתי לעגו לה...
ובכל זאת, עכשיו,כשחשתי בפגיעה, שחוויתי את הבושה הכרוכה במה שמתגלה לי כשיאו של כישלון ארוך-ייתכן שחששתי ממנו ובאופן בלתי מודע אולי חיפשתי אחריו, אבל רק כעת התמודדתי איתו התמודדות חזיתית- רק כעת ההקלה מתחילה להתפשט בקירבי. אני ממשיך ללטף אותה בדממה, וכעת הדממה כבר לא מעוררת בי חרדה, משום שאינה המכילה עוד את המילים שאצרה בקירבה.




עפ"י הספר נעשה הסרט-אי של שקט. לצערי לא ראיתיו, אך שמעתי כי הצפייה בו כדאית.
מה שנותר לי זה לחפש את הסרט ולהינות גם ממנו.

ירח משוגע- שרה אנג'ל

ירח משוגע
שרה אנג'ל
302 עמודים.
אריה ניר הוצאה לאור בע"מ.

הספר נפתח במונולוג שאותו מספר סהר אביטל  , בתחילת הספר סהר בן השתיים עשרה וחצי אמא שלו נדרסת "ושכבה בקומה בבית חולים זמן כל כך ארוך, עד שבלי כוונה עקפה את היפיפיה הנרדמת- שיאנית השינה המפורסמת ביותר בעולם."  לאחר הם הלכו לקופת חולים ונהג זקן "נפלה לו רגל מהברקס לגז והאוטו התנפל על אמא כמו אמסטף מורעב ונתן לה ביס בצד." אביו, מנופאי, מקבל היתר מהרבנות לשאת אישה שנייה לאחר תשעה חודשים שבהם אמו של סהר בקומה. 

כשמלאו לסהר 13, לא חגגו לו בר מצווה והאב צעק עליו כשביקש לחגוג מסיבה קטנה.
יחסיו של סהר עם אביו עכורים,  האב מפסיק לבקר את האם השוכבת בבית החולים וסהר נאלץ לעשות זאת במקומו. הוא מטפל במסירות רבה באימו, ואף מחקה את התנהגות האב כדי שהאם לא תרגיש בחסרונו.

אישתו השניה של האב- דבורה- הנקראת בפי כל שק עצמות, נכנסת להריון. ויולדת בן. בעקבות זאת, אביו של סהר, שולח אותו לגור אצל סבתא ברוניה, ברעננה, (הסבתא מצד האם) ניצולת שואה בוגרת אושוויץ, המטופלת בבעל חולה.  הסבתא מתקיימת בקושי. הוא אינו יודע איך יבקר את אימו, אך עד מהרה, האם מועברת לבית לוינשטיין. ובכך נפתרת בעיתו של סהר היפואי במקור.

בעקבות המעבר אל סבתא ברוניה, הוא עובר בי"ס ושם הוא בודד, אך בעקבות כמעט אונס ותפיסת אנס בעזרתו של בנצי השוטר, סהר מתפרסם והיפיפיה של בית הספר שהי גם דוגמנית, הוא נעשה מחוזר והופך לבר של מור.
בהמשך העיניינים מסתבכים, אימו של סהר שבה להכרה, מור נכנסת להריון ועוד.



קראתי בעבר את מלאך או שטן של שרה אנג'ל, ואני זוכרת את העלילה בחלקה. אז החלטתי לקרוא גם את הספר הזה,  התחלתי את הקריאה, היתה שעת ערב מאוחרת, הנחתי את הספר על השולחן ולמחרת פתתי את הספר, הסמנייה לא היתה במקום.
חשבתי שאולי נפלה או משהו ואז מישהו טרח והחזיר. 
בבוקר אלדר פנה אליי ואמר- אמא- איזה ספר!. –
שאלתי על מה אתה מדבר?
ואלדר השיב- על הספר הזה! הסופרת כותבת כותבת בצורה ממש טובה, היא תותחית, פעם ראשונה שאני קורא ואני רוצה לקרוא עוד, אבל רק של שרה אנג'ל.
אמא את יודעת, אפשר לעשות אחלה סרט מהספר הזה.
אלדר סיפר לי שהוא נשאר כל הלילה וקרא בספר. השפה דברה אליו, העלילה כמובן והוא חש הזדהות.

חייכתי.

וידויי אישי- עד עכשיו לא האמנתי שבני השני, אלדר, יקרא, (הילד היחיד שלי שאינו אוהב קריאת ספרים) מעטות הפעמים שבהן ראיתי אותו אוחז ספר ביד וקורא.  נו הוא כבר בחור גדול בן 21, שקריאה והוא לא חברים טובים בלשון המעטה. 
אז אם הצליחה שרה אנג'ל לכבוש אותו- אין לי מה להגיד מלבד להודות לה עמוקות ולהביע את פליאתי על כך. מסתבר שתמיד אפשר -צריך רק סופר (במקרה הזה – סופרת) מוכשר/ת  והרבה כישרון.
תודה לך שרה אנג'ל.

אדמ-ה ~המלצה

אדמ-ה
אסף לב.
96 עמודים.
כתב הוצאה לאור.

אתחיל בכריכה, בד"כ אני לא משקיעה  זמן בכריכה, אבל הפעם הכריכה הזאת שבתה את ליבי. ציור של איש (כנראה אינדיאני) בתלבושת של נמר, נוצות ירוקות, חרוזים וחגורת חרוזים ירוקה למותניו רוקד.
הרקע בצבע האדמה.

בספר שירים זה, הרבה הרבה חיים ומוות שזורים זה בזה, תפילות אישיות , אלוהות ומשחקים של משפטים ומילים מהעולם שלנו.
השיר הראשון נקרא Amor fati- חיפשתי ומצאתי שפירושו- לאהוב את הגורל. ואני חושבת אחרי שקראתי את הספר שזה בעצם המוטו של הספר. הקבלה הזאת של החיים של המוות של הקיום.

אביא את השירים שהם ידברו:

"אתה אומר"

משורר אמיתי
צריך להיות מת
כדי שתהיה פרספקטיבה
למשורר אובייקטיבי
כדי שיהיה געגוע
כדי שהאש החיה
לא תשרוף את העור הנושם
והנשמה הבוערת
לא תטשטש
את החי המהלך הזה.
כשהמילים רחוקות מהנשימה
מההרגל
מהמכולת והחשבונות והכלים שבכיור
הן נקיות יותר, אמיתיות יותר
משוררים חיים
כמו משיחים
הם תמיד
מתחזים.

"חשוף"

אין לאן לברוח
העולם גילה את כל מקומות המיסתור האפשריים שלי
משחק המחבואים  הזה הפך חסר טעם
מכור
מי שעומד מלפניי מאחוריי ומצדדי
אחת שתיים
שלוש...
אני העומד
עירום
לב פועם, דם בעורקים, מחשבות בנימים
נושם ןנושף במדיטציה טיבטית
את מה שסביבי
באי היווני הזה

והשיר האחרון בספר:
" תפילת גוף יחיד"

יהיה גופי שולחן ערוך
כמו ערב שבת, בחסד נסוך
ערוך להלמות הלב ולכאבי הנשמה
לעונג זורם ולקרני החמה
ערוך לשריר מכווץ, ולוריד מתפתל
לחיבוק אישה, לנפרדות האל
ערוך לכוח כבידת האדמה
ולתשוקה למים
ערוך למלחמות היהודים
ולשתיקת השמיים
אשאיר לכם לשפוט.

דגים ומה שביניהם

כשהייתי קטנה ממש לא אהבתי לאכול דגים, למעט דגים על האש, ולידם צלחת ענקית של צ'יפס.
זה היה בד"כ במוצאי שבת בחצר של סבא שלי, המון של חברים היו באים אליו, וכולם היו מתקבצים מסביב לשולחן העץ שהיה בפינה השמאלית של החצר, ריח הגחלים והדגים היה מתערבל באויר הלילה היורד. בקבוק הערק היה נפתח, נמזג אל כוסות זכוכית פשוטות ומים היו מתווספים אליו לכדי משקה חלבי.  הציפס היה מטגן אט אט בשמן הרותח. וקולות החברים הצוחקים ומספרים זה לזה את הקורות אותם התחרו בקולות הצרצרים.

לפעמים כמה חתולים, היו מנסים את מזלם וקרבים עד לקירבה מסוכנת, לזכות בזנב דג או בראשו.
עיניהם היו נוצצות כמו גולות בתוך חשכת הליל.
ואני הייתי לוגמת מעט מן המשקה החלבי בעל הטעם המתקתק משהו.
תשתי תשתי היה סבא שלי אומר,
זה טוב כנגד כאבי הבטן.
דגים.


את האהבה הזאת לדגים על האש הורשתי לילדיי, (השניים הגדולים לא אוהבים דגים-מזכיר להם אקווריום הם טוענים) עם הקטנים אין בעייה.
דניס  או אמנון(מושט)מפולטים, עם שום כתוש, שמן זית , מלח וכוסברה קצוצה מעל, עטופים בנייר אלומיניום ומונחים למספר דקות על הגריל- נחשבים אצלנו מעדן.
לפעמים אני גם מאדה מספר ירקות קצוצים כגון: בצל, כרפס, גזר ומוסיפה את הירקות אל הדג הטבול בשמן זית, פלפל , ומלח. משרה את הכל ביחד ואז על הגב מעל הגריל למסע תענוגות.

בעלי אוהב דג מרוקאי, השוחה ברוטב אדום של פפריקה, (לא חריפה-חריף הוא אינו מסוגל לאכול), כוסברה והמון שום.

ומה איתכם? האם גם אתם אוהבים דגים?

גבר אחר

גבר אחר
חיים חיימוף
270 עמודים,
כנרת, זמורה-ביתן- מוצאים לאור

הספר מספר על בחורה צעירה בשם בת-אל, שנישאת לגבר המבוגר ממנה, אילן, היא מתלווה אליו בעבודתו, ולשם כך היא מתגוררת בספרד ובאנגליה, בעלה אילן מוכר/משווק ציוד חקלאי.
הספר נפתח בהווה, כשבת אל מתגוררת בארץ, אחרי שחזר והיא סייעה בהצלתו,  היא סובלת מהצעללות מילולית שלו ושל שני ילדיה, אך היא בוחרת להבליג.
הסיפור כתוב בגוף שלישי, וכמעט רק קולה של בת אל נשמע, פה ושם מחשבותיו של אילן מבליחות.

בת אל מגלה שהם סובלים מחסרון כיס למרות שבעלה אמור להרוויח יפה, ואז לאחר מספר אירועים היא מחליטה לגלות מדוע.

הרבה חזרות יש בספר, הרבה פיסקאות שחוזרות על עצמן, טיב היחסים בין בתאל לבין בעלה אילן מובן דיי מהר, ובכל זאת הסופר בוחר להרחיב ולכתוב על כך.
זהו רומן, על יחסים ננרקבים בין שניים, שמעולם בעצם לא דיברו בגובה  העיניים ביניהם.
בת אל  בחורה צעירה יפיפיה נישאת לאילן, לאחר פגישה כמעט מתוכננת על ידי אימה. הפער בשנים בניהם אינו מהווה בתחילה שיקול לגביה.

הדמויות בספר דיי שטוחות וצפויות. היתה לי תחושה של האכלה בכפית לגבי הרגשות והתחושות של גיבורת הסיפור ושאר הדמויות שהיו ברובן משניות.
ממולץ לאוהבי הז'אנר .

כוחה של מנוחה

כוחה של מנוחה
מדוע שינה בלבד אינה מספיקה.
224 עמודים
פוקוס ספרים לבריאות

כאחת שלא מצליחה לישון היטב, או לישון ככה שאקום רעננה בבוקר, הספר הזה דיי מציל. שנתי מאז שאני זוכרת את עצמי לקתה בחסר. לכן בחרתי לקרוא את הספר.

ד"ר אדלונד, מנהל המרכז לרפואה על פי השעון הביולוגי , טוען שלא צריך רק להסתפק בשינה, שמנוחה נכונה יכולה לחולל פלאים בגוף ובמוח. אנשים רבים רואים במנוחה ובשינה בזבוז זמן, אך המחבר טוען שלא כך הוא.  לאחר עשרות מחקרים הוא מצא כי אנשים רבים אינם יודעים מהי תחושת רעננות, במיוחד בקצב החיים התזזיתי של חיינו המודרנים. לא אחת אנו חשים כבדות ועייפות, ותפקודנו נפגמים עקב כך.

התופעות המאפיינות חוסר במנוחה הן רבות ומגוונות: משקל יתר, בעיות בזיכרון ולמידה דיכאון, וחוסר התחדשות של תאי המוח, התקררויות ודלקות, התקפי לב ושבץ.

דר" אדלונד מביא מעל ל 60 שיטות של התרגעות ומנוחה על מנת לחדש את המצברים ולהרגיש רעננות.
את רוב התרגילים ניסיתי, חלקם הצלחתי לעשות וליישם בחיי היום יום, וחלקם-לא. לא הצלחתי לרוקן את ראשי ממחשבות, המחשבות המשיכו לרוץ באותו הקצב,  או לגלגל עיניים כלפי מעלה, (לפי דבריו תירגול חוזר יכול להצליח)  תרגילים אחרים שכן הצלחתי לבצע,  התגלו כמחוללי פלאים, במיוחד לגביי, ששעות השינה שלי מועטות ולא רציפות (גם בבדיקה במכון השינה נמצא שיעילות השינה שלי היא פחות מ40% ).
גיליתי שאם אני נושמת כפי שהוא הדריך אני מצליחה לחוש את ההתרעננות שבאה בעקבות התרגילים. לפעמים מנוחה של מספר דקות עזרה לי לטעון מחדש את המצברים.

דר, אדלונד ממליץ על שינויים בהרגלי השינה, על תפיסה אחרת של השינה ועל מנוחה בכלל, לפי דבריו יש ארבע שיטות של מנוחה פעילה, מנוחה גופנית, מנוחה שכלית, מנוחה חברתית ומנוחה רוחנית.
הוא גם מצייד את הקורא בטכניקות של מנוחה מהירות. (במיוחד לאלה שעמוסים כמוני).
בפרק העשירי- "אני חייב לעשות את זה" מלמד הדר" את הקורא ע"י מעקב של שאלון על מה יכול הקור לוותר  ומה לא. (בהרבה פרקים בספר יש שאלונים למלא ועל פי תשובותיהם הקורא בחור או מבין את צרכיו).
המחבר מקשר את קצב החיים עם מוזיקה ומקצב פנימי.
לסיכום הספר יעיל ושימושי בעיניי, במיוחד במאה הזאת שכמעט הכל בה מתנהל בקצב תזזיתי ומהיר.

להרגיז מישהו חסר משמעות

להרגיז מישהו חסר משמעות

חנה רוזנטל
153 עמודים
נופך  פרוזה, /מקור
הוצאת אבן חושן

זהו ספר של סיפורים קצרים, קריסטליים, הרבה צבע ותחושה של מצלמה נודדת יש בסיפורים וקור. קור עצום נושב מן הגיבורים ומחייהם המתאיידים לפעמים בחוסר תועלת.
בסיפוריה של רוזנטל האנשים מצויים בבדידות, מנותקים משהו,  וכשלעיתים מבליחה לתוך חייהם אהבה היא נמוגה באותה מהירות שבה היא מופיעה.

הספר נקרא על שם הסיפור השלישי בספר "להרגיז מישהו חסר משמעות" , משפחה, זוג הורים ובת. הבת יונה מגיעה הביתה, ההורים ישובים ליד השולחן, באצבעות שלובות,( מתוקתקים) יונה מגלה שההורים שלה התאבדו, והיא משוכנעת שהם עשו זת כדי לקלקל לה :
"'מֶרְד' צרחה יונה, כשמצאה את קולה. תגובה הולמת לרגע כזה, כי שימוש בשפה פחות מוזיקאלית מצרפתית היה פוגם באוירה.
ועוד איזה מֶרְד, הם גנבו לה את ההצגה! הפגישה שלהם עם המוות היתה יותר מרהיבה מכפי שהיתה יכולה לדמיין. והעיתוי צורב- ממש לפני שעמדה להתאבד בפעם השלישית."

היא מתיישבת קוראת את הפתק שהם השאירו לה, אוכלת מנקה את השולן ואת הכלים, ואח"כ מצלצלת לעו"ד שיבואו. ואז הזמינו את אנשי מד"א. התאבדות ההורים היתה על רקע מחלת האב –ניוון שרירים מתקדם.
כשהיא אומרת לרופא שלדעתה הם התאבדו כדי לקלקל לה הלה משיב:"אל תחמיאי לעצמך," נשף בבוז, "את חסרת משמעות בסיפור הזה, וכדאי שלא תפיצי את השטות הזאת ."

בסיפור "קעקועים" מסופר על בחורה מדימונה, שירה, ששמה המקורי "עשירה", הלומדת עיצוב אופנה במכללה, דגמיה המוצגים בכיתה נקטלים, אך זוכים להיות להיט בקרב השווקים, הם נמכרים במהירות ובכמויות, בדגמים היא מוסיפה את הלוגו שלה-נחש שחור שלוף לשון אדומה הלוחכת שמלת בלון ורודה. כל דגם שהיא מעצבת היא מקעקעת על גופה. המורים קוטלים את עבודותיה,  ואז היא מציגה שמלה שחורה המבטיחה את מקומה במכללה. ברגע זה היא פורשת ולא מעצבת דבר, עד שהיא מגיעה לחנות בדים ושם היא מתחילה לפרוח.

יש עוד הרבה דמויות בספר, ולרובן אותה תכונה ואותו קור, תלישות ובדידות.

הפרדס של רג'ינה

הפרדס של רג'ינה
דביר צור
223 עמודים
הוצאת בבל.

לא קראתי את צור בעבר, ועכשיו אני חושבת שזה כולו ההפסד שלי. את זה אני יכולה לתקן, אני מנחמת את עצמי, ושוב פותחת ומדפדפת בספר הזה. וכן, החלטתי לחפש את הספר הראשון של צור.

הספר עוסק ברג'ינה המתגוררת בבית גיל הזהב, בבית למברג, היא מחפשת את בנה מנשי, שנעלם לפני כ -20 שנה, היא רוצה לגלות לו את חייה, לפני שהזיכרון והמוות ינצחו אותה. יש לה שני אחים חיים, דוד ועזרא. ואחות שנפטרה –עזיזה. בעלה נפטר בהתקף הלב השלישי. היא מבקרת בקביעות את שני אחיה, והזיקנה אוכלת בה. פלשבאקים של ילדותה וחייה מופיעים ומגלים אט אט את עולמה של רג'ינה מועלם, ילידת החידקל.  הזיכרונות מופיעים ומשטים לעיתים בה כשהם מתערבבים בחלומות ובפחדים. והפחד הכי גדול שהיא לא תספיק.
בבית בו היא מתגוררת, ישנו דייר בשם אלפרד, שמאוהב בה דואג וחרד לה , אלפרד, מתברר היה כנראה איש שעסק בביטחון, (בריגול כנראה) . שהים והדולפינים עזרו לו.  בבית האבות יש תשושים, סיעודיים ואנשים שאוטוטו נפרדים מהעולם. תיאור הדיירים והשיחות ביניהם  כל כך אמינים, האנשים נשארים אנשים גם בקינאות ובאהבות שלהם.

אט אט נבנית דמותה של רג'ינה מועלם, ואני כקוראת לומדת לאהוב אותה ואת שאר הדמויות. הזיכרונות של רג'ינה רוקמים יחד מסכת חיים לא פשוטה.
רג'ינה באחד מיציאותיה נתקלת בהומלס המזכיר לה את מנשי, אלפרד מתנדב לחפש את מנשי ולעלות על עיקבותיו, הוא סוחף אחריו את כל באי הבית, ויחד הם מחפשים את בנה האובד של רג'ינה.

תיאורי הכאב ותיאורי הזיקנה בספר נקראים כל כך אמינים, כל כך נוגעים שלפעמים אפילו מתקבלים באהבה על ידי רג'ינה. דמותו של מנשי מצטיירת לאיטה, כי רג'ינה מתקשה או אינה מסוגלת למסור מידע לאלפרד.

האם זיקנה יכולה להיות יפה?! כאן הזיקנה מתאורת יפה,  כאן הכאב הוא לעיתים מן ידיד טוב שלא אחת אף מתקבל בברכה, שכן הוא משכיח דברים אחרים, והשיכחה היא כמו מוות, ולכן רג'ינה מנסה בכל כוחה שלא לשכוח, היא מנסה למצוא את הבן מנשי, על מנת להעביר לו הלאה את חייה, לגלות לו את הדברים שהוא רצה לשמוע, ואולי בכך לתקן את לידת העכוז שלו שעל פי רג'ינה- היא האשמה בחריגות בנה.
בכתיבה חומלת, בהבנה של הכותב, מביא צור את סיפור של רג'ינה.(חיפשתי מידע על הכותב- כי חשבתי שהוא כותב מתוך היכרות מעמיקה- התברר כי דביר צור נולד בשנת 1978).
הרבה חמלה יש בספר, הרבה רוך.
ואנושיות.

אהבתי מאוד.

עזרה בהפצת המחאה

אנו זקוקים לעזרה בהפצה של העצרת שתתקיים במוצאי שבת ה13.8 בשעה 21:30 בחניית מרכז הנגב (שד' רגר מול סורוקה).
מדובר על עצרת בקנה מידה שלא נראה בנגב, חשוב שכולם ידעו ויגיעו, העצרת בסימן "הנגב מתעורר ודורש צדק חברתי"
כמו כן - דף המאהל בבאר שבע.
מאהל המחאה בבאר שבע בפייסבוק
עדכונים שוטפים על פעילויות מחאה, לו"ז יומי של מאהל באר שבע, עדכוני מחאת האוהלים מהנגב ותמונות

האירוע בפייסבוק
חשוב מאוד להפיץ הלאה  - האירוע המרכזי של מחאת האוהלים במוצ"ש מתקיים בבאר שבע.


אליעד מלול.

כריסטוס של דגים-המלצה אוהבת

כריסטוס של דגים

יואל הופמן

233 פרקים, (של פרוזה שירית, בצורת בלוקים)

עם הספר, פרוזה ישראלית, כתר ידיעות ספרים.

איך אפשר להגדיר את הספר הזה מלבד עונג?! לי אישית אין מילים. את הספר קראתי בעבר, וכשרציתי לחזור שוב ולקוראו לא מצאתיו. ולכן כשנורית השאילה לי אותו, התלבטתי.  מצד אחד לא תמיד מה שמצא חן בעיניי בעבר מוצא חן בעיניי כיום. ומנגד, התחושה שאז השאיר בי הספר- גרמה לי לרצות ולדעת האם עדיין הספר הזה "יעשה לי את זה".

 שמו של הספר  ניתן לו מהפרק 173:

"מה    ביקשה  ההולוגרמה   בעולם?    את

מגדה, דודתי  מוכת השיגרון? מנוסקריפט

ישן? ואולי   נגזר  עליו, על     דודי הרברט,

בכוחה    של    קרמה       מוזרה,     שישוב

ממחוזות המוות [כמין כריסטוס של דגים]

בימים  של שיכרון?"

בספר זה, (שבעיניי הוא אינו פרוזה- כי אם שירה, ושירה מעולה) שוטח יואל הופמן את עולמו כשהייה רך בשנים, בזווית מיוחדת, בדרך תיאור משונה משהו , שאינה תמיד עולה עם הדרך שבה נצפה ממישהו לתאר את הדמויות הסובבות אותו. הופמן בוחר לתאר בדרך שונה, סוריאליסטית, את אלה שהוא חיי בקרבם,לאחר שאביו ואימו מתו עליו.  כשקוראים את הספר, עוצרים, תוהים, מדפדפים אחורה, נאנחים, מחייכים, ושלל רגשות מציפים את הקורא. זה מה שעושה אותה כתיבה משובחת של הופמן.

הפרק הרביעי כבר מרמז על דרך  ראייתו את הסובב אותו ועל דרך כתיבתו של הופמן (ילד בכיתה ג'!):

בכיתה השלישית [שנה אחרי שמת אבי]

כתבתי חיבור:

     מה שרואים בשוק

ראיתי   איש  מונגולואידי  בחנות  דגים,

מישהו   סורק   את   שערו  ב   כל   בוקר

ומלביש  לגופו   חולצה    לבנה.  אחר כך

אוחזים בידו [אולי אומרים "אדון  שמש

כבר זרח"] ומוליכים אותו לחנות הדגים

ושם,  בחנות,  הוא  עומד  כל היום    ליד

הגיגית  ומביט  בדגים. כמה  טוב  שנולד

לבעליה של חנות דגים!

בתחתית העמוד המורה רשמה: היה עליך

לכתוב כל מה שרואים.

בפרק 17 הופמן כותב ומתאר את אביו ואת דודו הרברט כפינגיוונים!

" אני זוכר איך השקד פרח בפלשתינה. אבי

החזיק   אותי   [בקור   הארקטי. הייתי אז

פינגווין   קטן.]    סמוך לבטנו   ודיבר    אל

הדוד   הֶרְבֶּרְט, בשדות שממזרח לרמת   גן,

על    שוֹפֶּנְהַאוּאֶר   ועל   קַנְט.   נשבה    רוח

צפונית.   האוויר היה נמוך מאוד. אבל  אני

ידעתי שאם אבי ישמוט אותי   יאסוף אותי

הדוד   הרברט  [הפינגווין    הגדול,    חשןך

 הילדים] אל בין רגליו."

הופמן מצרף ביטויים רבים בגרמנית, צרפתית ואנגלית בפרקים שבספר.(לא תמיד הבנתי-בד"כ הוא גם פירש את המילים בגרמנית, וגם כשלא- זה היה נקרא לי כמו שפה של מבוגרים שהילדים רק מנסים לתפוס את המילים עפות מעליהם כמו פרפרים) הספר יצר בי תחושה של ייקים, הנמסים בחום הארץ ישראלי, וכמו אותו דג קרפיון שהובא על ידי הדוד הרברט והושם באמבטיה, הושב אל הים J .

הוא מוזכר שוב בפרק 103:" אבל alas הוא לא ידע כי הקרפיון [Cyprinus carpiol] שאותו ציוותה הדודה מגדה "להחזיר לים" עתיד למות במים המלוחים".

בפרקים האחרונים, החל מפרק 232, מצרף יואל הופמן שני מלבנים שחורים ובפרק האחרון, תמונה, ומתחתיה הוא כתב בין היתר- ".. האיש שעומד בשורה הראשונה ובידו כובע/ קש והאישה שעומדת שלישית מימין/ בשורה האחרונה –גנבים."

ונגיעה קצת אישית, לימים הייתי עוקבת באדיקות אחר אחד הבלוגים שמאוד אהבתי ברשת, שנקרא "משהו מתרחש במחסן הפסנתרים" שזוהי שורה מאחד הפרקים מספר זה.  לא יכולתי שלא לתהות עד כמה השפיעה כתיבתו של יואל הופמן על אותה כותבת בלוג.

אוכל רק לציין כי עבורי, הספר הזה היה כיין טוב. שרק משתבח עם הזמן.

משהו שקיבלתי במייל-אקטואלי

                                                                                                                         1.8.2011

לכבוד:ראש הממשלה שלי ביבי ,

ערב טוב,

כותב לך אחד, סתם אזרח, לא מהטייקונים וגם לא אחד שזקוק לקצבה.

כזה אחד מהאמצע, קם בבוקר, עובד קשה, מתפרנס יפה, משלם 2,500 ₪ על הגן של הבת שלי ,שהיא בת שנתיים וחצי, אשתי מורה, מרוויחה בסדר – אין תלונות.לא יודע מה איתך, אבל הסדר יום שלי מורכב מבוקר עד לילה לפרנס את החברים שלך. אני מתעורר בדרך כלל בסביבות שש וחצי, כמו כולם: קפה קטן שמשלשל כמה שקלים לקופה הרושמת של משפחת שטראוס עלית. תוך כדי קפה מעיין בידיעות אחרונות, שזרקו לי ליד הדלת ואספו את הכסף על המנוי ישירות למשפחת מוזס. אחר כך אני בודק מיילים ונפרד מעוד כמה שקלים לכיסו של נוחי דנקנר תוך כדי התחברות לנט ויז'ן ספקית האינטרנט שלי.בלית ברירה אני נכנס לאוטו כדי לעבוד ולהתפרנס (כן ביבי, יש כאלה שלא חיים באוהלה של תורה, אלא באוהל של רוטשילד – קצת פחות מכניס, קצת יותר לח, אבל אלו החיים) השעון של הדלק צועק "הצילו", ואני עוצר בתחנת הדלק הקרובה כדי לעשות את הסיפתח בקופה הרושמת של תשובה, כן כן ,ההוא מהחתונה של השמונה מיליון ,שמבקש ממך כעת כל מיני מחיקות והקלות.בכניסה לעבודה אני נזכר שצריך להעביר לצילה מהוועד 50 שקל לקנות מתנה לדינה, שילדה במזל טוב, אז אני עוצר בכספומט, לא משנה בכספומט של איזה בנק אני עוצר, ממילא העמלה תגיע ישירות לכיס של ברונפמן, אריסון או צדיק בינו.הנה התחיל לו עוד יום עבודה שיגרתי, רק שמונה בבוקר, וכבר מימנתי את משפחות שטראוס, מוזס, תשובה, דנקנר, ברונפמן, אריסון ובינו.בתשע אני נזכר לשלוח אס אם אס לאשתי האהובה, ונוחי דנקנר מחייך אליי ממכשיר הסלקום ואומר : "תודה שאתה מתחשב ועוזר לי לגמור את החודש". עשר וחצי זו השעה בה כולנו עושים הפסקת עשר קצרה – בדרך כלל זה בורקס עם רסק עגבניות ומלח – כן מלח ממפעלי ים המלח של משפחות עופר ודנקנר, ושותים קולה קרה ,שבשביל מוזי ורטהיים מנכ"ל החברה הישראלית למשקאות, היא ממש "טעם החיים".כעת נגמר לי הנייר במדפסת, והנה שוב דנקנר מנייר חדרה  מחייך כל הדרך אל הבנק (הבנק של שרי). אשתי חוזרת אלי מטלפון של בזק ,כי הסלולארי עלול לסרטן, כשהיא אומרת בזק, שאול אלוביץ מפעיל את המונה שלו.ככה עובר עלי כל היום, תוך כדי עבודה אני מוצא את עצמי עסוק בלפרנס את 19 החברים שלך, ביבי. בחמש וחצי אני יוצא לכיוון הבית, בדרך אשתי מחייגת מהאורנג' שלה (כן בן דב – גם לך מגיע קצת בחגיגה) ומבקשת שאעצור בסופר כי נגמר הקורנפלקס. אני עוצר בשופר סל ונזכר בפרסומת שלהם: "בשופר סל הכסף שלך קונה יותר" ומוסיף לעצמי: עוד פעם דנקנר? אני איש עקרונות, יוצא מהשופרסל ואומר – לא עוד דנקנר! עוצר ב AM-PM,  ודודי ויסמן מחייך אליי ומסנן: "טוב שיש תחרות במשק הישראלי".....אחרי יום שלם שעבדתי  עבור כל הטייקונים, והמעט שנשאר לי בכיס תרמתי בעל כורחי לאלה באוהל של התורה (דרך המתרים הלאומי : ביטוח לאומי שלוקח ממני "מעשר" בגובה של 16%, ומס הכנסה שמארגן לך את המשכורת – מר ביבי, חותך לי עוד כ -40%). אני שוכב לי בסלון מביט בערוץ 2  של מוזי ורטהיים לראות מי הכוכב הנולד הבא.וככה, רגע לפני שאני הולך לישון, מצחצח שיניים מול המראה במקלחת, ופתאום מן המראה מחייכת אליי שרי (הכל מתחיל מבפנים) אריסון בשיניה הצחורות ומסבירה לי כמה טוב שאני משתמש במים מותפלים.ואני ככה במיטה לא מצליח להירדם מהיום העמוס בו מימנתי את החברים שלך, אדוני ראש הממשלה, מתפלל את תפילת המעמד הבינוני: תפילה:חטאתי לפניך, רחם עלינואדיר ונאור.תן לי לגמור את החודש,תן לראות טיפה אור.תפסיק להפוך אותי כל הזמן למממן סדרתי.צדק זה כוכב, אבל מה עם קצת צדק חברתי?על חטא שחטאתי במזידתאמר לי מה עוד צריך להגידעל מנת שתסלח לי ותמחל,ותעזור לי להתפנות מהמאהל.נכון, האוהל ברוטשילד נחשב פחות מאוהלה של תורה,אבל כששני חדרים עולים מיליון שקל – לא נותרה לי ברירה.עזוב אותי לנפשי במנוחה,תן לי לחיות את חיי, ואני לא אפריע לשלך.אבינו שבשמיים, נכון, אז לא צמתי בכיפור,ואכלתי כל מיני חיות, שלפי דעתך אסור,אבל אף פעם לא גנבתי, לא שיקרתי, ולא עשיתי רע,והלכתי לצבא ,כשאחרים  ברחו לתורה.ברוך אתה אדוני, כאן המעמד הבינוני בארץ הקודש,תדאג שתהיה לי באמת אפשרות לגמור את החודש,בית קטן, כסף לגן - מבטיח יותר לא להתלונן.ברוך שם  כבוד מלכותך ונאמראמן! אוהבשימי קדוש

המלצה חמה- אשת הטייס שנעלם-צור שיזף

אשת הטייס שנעלם.
צור שיזף.
245 עמודים
חרגול הוצאה לאור, הוצאת עם עובד.


צור שיזף מספר על טייס שנעלם בשמי לבנון, על אישתו הנותרת מאחור, על בנו שנולד זמן מה אחר נפילתו בשבי.  בספר, אנו שומעים את קולו של הטייס, ואת קולה של אישתו. בשני קולות מסופר הסיפור המצמרר על טייס שנעלם על התמודדות האישה והתמודדות הטייס. ובין לבין מדי פעם באופן ציני לחלוטין, מופיע ראש הממשלה. בגוף שלישי יחיד,בקולו של המספר היודע כל, להבדיל מקולות הטייס ומקולה של אישתו. הקטעים של ראש הממשלה הם הפיכחון שלנו כחברה.  הם שבירת המיתוס. כן, זה דיי דומה לסיפורו של רון ארד, אך זה אינו סיפורו. רון ארד מוזכר שם ואפילו עניינו של אלחנן טננבאום מובלח ברמיזה.(עיסקת שבויים-תמורת סוחר סמים)  הרבה הרבה אקטואליה. כמו מראה שם צור שיזף את הסיפור , לפנינו הקוראים. תראו איך אנחנו נראים. תראו איך הממשלה. תראו אותנו. אין לנו על מי לסמוך.
אין.


קולו של הטייס שנעלם, הוא קול אוטנטי בעיניי, הטייס הינו טייס יליד הארץ, שורשי, שגדל בצפון הארץ. צור מצליח לצייר את האדם המאבד את עולמו ובונה לעצמו חדש. לשונו היא לשון עשירה, מלאת אהבה, דימויים , חלומות ועוד. צור שיזף הצליח בעיניי ליצור דמות אמיתית בעלת נפח שפשוט הזדהיתי איתה. כאבתי וקיוויתי עבורה. דרכו הרחתי ראיתי נשמתי את נופי הארץ, נופיה וטעמיה של לבנון דמשק וטורקיה. את הסוף פחות או יותר אנו יודעים ויחד עם זאת זה אינו גורע מן הסיפור. "אבל לפני שאספר לך איך הפכתי לרופא בין בקעת דמשק לבעבק, אספר לך את חיי מהרגע שבו נפרדנו עד לרגע שבו נפגשנו. אספר לך על הרגע שבו חיי השניים התחילו, ולא ידעתי שהם התחילו: חשבתי שחיי הראשונים ממשיכים עדיין במקום אחר-יחד איתך- וכל מה שאני צריך זה לחזור אליהם. אכתוב לך על הזיכרון." מכאן קולו מספר לנו את עלילותיו.

קולה של אשת הטייס שנעלם, רות, הוא קול שונה במקצת. היא מצטיירת ישראלית, שורשית ויחד עם זאת היה לי כקוראת היה חסר משהו לפעמים, (תהיתי האם אני מצפה ממנה שהיא תנהג בצורה מסויימת, האם היא "אשת הטייס הנעלם", ולכן אני מחכה שהיא תנהג כפי שראוי-ומההו הראוי???- אחלה שם בחר צור שיזף לספר) .
היא-אשת הטייס שנעלם- מתפתחת  בסיפור, מנערה תמימה  לאישה בשלה, המטילה ספק , דמות  בעלת נוכחות, וכאב. היא הופכת לאם, לעיתונאית,  לאישה מפוקחת משהו. קולה נוגע בנו. קולה מתחיל אחרי הציטטה שהבאתי לעיל.
"אתחיל מהרגע שבו התחילו חיי השניים, שבו דפקו על הדלת של הבית במגורי הטייסים בבסיס.
הכנתי נס-קפה קר רגע לפני זה. מזגתי קצת מים רותחים על הרבה נס-קפה וסוכר וערבבתי עד שנוצרה עיסה ואז הוספתי מים קרים וחלב קר."

מכאן ישנה סקירה של חייהם ביחד, הנפילה, והמשך החיים של שניהם. ההתחלה של ההיכרות מזכירה במקצת רומן רומנטי, הן מבחינת התפאורה והן מבחינת התיאורים. ואחר כך הדמויות מקבלות את המאפיינים שלהן.

"ראש הממשלה נבחר במקרה, קודמו שקע בדיוק ברגע הנכון בתרדמת, והוא היה שם, לרשת ולמשול.
'יש לך פגישה בארבע וחצי, ראש הממשלה,' אמרה ראש הלישכה.
'עם מי?'
'עם האישה של הטייס שנעלם.'
'בת כמה היא?'
'ארבעים ושלוש,' אמרה ראש הלשכה והשתתקה לרגע. "

הכתיבה מעולה, העברית שופעת, הרכות של הכתיבה כובשת, והאהבה הזאת למזרח התיכון מנביטה כתיבה מרתקת. כן, גם הפיכחון.
אהבתי.

המלצה-החוף הרחוק ביותר אורסולה ק' לה גווין.

החוף הרחוק ביותר

אורסולה ק' לה גווין.

238 עמודים

מרגנית ספרי מופת לילדים ולנוער.

זהו הספר האחרון בטרילוגיה זו.

הפעם הספר נפתח בבית ספר לקוסמים בבצר, אל בית הספר מגיע הנסיך ארן, בנו של הנסיך אנלד מנסיכות מורד. הנסיך מגיע ומבקש מהרב-מג את סיועו, הוא מספר שאביו ששהה בעבר שנה בבצר הוא בעל יכולת מסויימת וידע בכשפים, וכי לאחרונה הוא גילה כי בסביבתו ובסביבת  הממלכה שלהם אין עוד קסמים, ללחשי הקסמים אין עוד השפעה, האנשים מדודכים, ומגלים אי איכפתיות. ולכן הנסיך מבקש את עזרת הרב-מג בפיתרון הבעיה.

הרב-מג הינו נץ, מיודענו משני הספרים הקודמים.

עכשיו הוא הרב מג בבצר. אדם מבוגר שמיטב שנותיו מאחריו.

הרב-מג מזמן את המוצעה, את חמשת האמנים, והם מנסים להחליט מה עליהם לעשות. רב-המג בוחר לקחת איתו למסע את הנסיך ארן, שאינו מיומן כלל בקסמים.

הם יוצאים יחדיו אל העולם על מנת לגלות למה ללחשי הכשפים אין יותר תועלת ולמה האנשים מדוכדכים.

הם מגיעים למקומות שונים ומתברר להם כי רוב הארץ שכחה את הקסמים, זנחה את מלאכת כפיהם, אנשים שהיו מייצרים בדים וצובעים אותם הפסיקו את מלאכתם, הדרקונים האיימתנים שכחו את שפת הדיבור ואת שמות העצמים. הם פוגשים בילדי הים הפתוח, ותוך כדי הם מגלים שגם הם מתחילים לשכוח את השירים, ואת שמחת החיים שלהם.

הם נסחפים לסופות בים ומגיעים הרחק הרחק  אפילו אל נתיב הדרקונים.

 האם הם יצליחו  לגלות מי או מה הוא הגורם לכך?

האם הם יצליחו להשיב על כנם את סדרי העולם? האם יהיו מספיק לחשים וכוחות באמתחתו של הרב-מג על מנת להצילם? האם יצליח ארן לשוב לממלכתו? ומה יעלה בגורלו של הרב-מג.

על שאלות כאלו ואחרים תמצאו בספר זה.

המלצה של אריאל -האימפריה האחרונה

האימפריה  האחרונה

חלק ראשון בסדרת הערפילאים.

ברנדון סנדרסון

592 עמודים.

הוצאת אופוס.

בדרך כלל, לכל הגיבורים בספרים יש יכולת המבדילה אותם מהשאר, למשל  סופרמן יכול לעוף, ספיידרמן יכול לטוות קורי עכביש ועוד. אבל באמפריה האחרונה לכל האנשים שיש להם דם אצילי טהור בגופם, רוב הסיכויים שהם האלומנטיקאים, בעלי יכולת לשרוף מתכות מסויימות ועל ידי כך הם יכולים למשוך מתכות קרובות, לדחוף מתכות קרובות, להעצים את חושיהם, להעצים את יכולותיהם הגופניות, להרגיע רגשות לשלב רגשות, להסתיר אלומנטיקה ולחשוף אלומנטיקה. ויש גם שתי מתכות נעלות שתצטרכו לקרוא בסיפור כדי להבין מה הם.

הסיפור שלנו מתרחש באימפריה האחרונה, בתקופת האלוהות. באותה תקופה, שולט מישהו שהוא טוען שהוא אל והציל את העולם מחורבן. אבל הרבה אנשים יודעים שלא כך הוא. בתקופת האלוהות, יש ממטרי אפר, סקאא הם עבדים שמדכאים אותם כדי שלא יפרצו מהומות. האנשים ששולטים באלומנטיקה הם רוב הזמן אצילים, אבל מכוון שהסקאא עבדיהם הם מרשים לעצמם לשכב עם נשותיהם של הסקאא. מאחר שיכולות האלומנטיקה יכולות להגיע לילדים האצילים מחוייבים להרוג את הנשים לאחר שבוע, לפעמים מצליחות כמה מהנשים לברוח, חלק מהילדים מקבלים יכולות אלומנטיות.

עולם האלומנטיקה מחולק לשני חלקים:ראשון הם הערפילנים ששולטים בסוג אחד מהמתכות בדרך כלל הם קלעים, אנשים שדוחפים מתכות קרובות ומרגיעים שמרגיעים רגשות.

החלק השני שולט בכול סוגי המתכות וגם בשניים נעלות אטיום וזהב.

חלק  סקאא שנולדים לאצילים הם ערפילנים מכיוון שגם ערפילאים נדירים גם בקרב האצולה. אותם ילדים ערפילנים נשלחים לתנועת המרי של הסקאא שם הם מיתלמדים ע"י קלסייר שהוא ערפילאי ששרד את בורות

הת'סין, קל סייר משוכנע שהמתכת שיש בידו שהיא מתכת שלא נמצאת ברשימות האולמנטיות היא המתכת שמאפשרת את הריגת השליט הגדול של האימפריה האחרונה.    

אני יכול לכתוב עוד הרבה על הספר, יש בו הפתעות רבות גם בסופו.
אבל אני אשאיר לכם את חדוות הגילוי.
ממליץ כמובן

הקברים של אטואן- אורסולה לה גווין- ספר שני בסדרה

הקברים של אטואן
אורסולה ק' לה גווין
188 עמודים
מרגנית מופת לילדים ולנוער

קראתי את הספר השני בטרילוגיה זו ונהניתי אף יותר.

בקברים של אטואן מסופר על עולם אחר, השונה מהעולם עליו מסופר בספר הראשון (הקוסם מארץ-ים) הפעם נפתח הסיפור בדמותה של ילדה קטנה הנברחת להילקח ולהמשיך את דרכה של הכהונת הגדולה שנפטרה באותו תאריך וזמן של לידת הילדה טנר.
זוג הנזירות תר וקוסיל ויחד עם מנן המשרת יוצאים לחפש את הממשיכה של הכהונהת הגדולה. הם מוצאים אותה בתינוקת בת שמונה חודשים שנולדה באותה עת שבה נפטרה הכהנת הגדולה.
על אותה ילדה אסור שיבואו מחלות ואסור שהיא תהיה פגומה.  טנר נלקחת אל המקום שבו נמצאים הקברים של אלה שאין להם שם. היא עוברת תקופת חניכה ומלמדים אותה שתי הנזירות את כל אשר עליה לדעת. אחת הנזירות היא תר שהיא היתה המשרתת האישית של הכהנת שנפטרה, והשנייה הינה הנזירה סוקיל שהיא משרתת את מלכיאל. יחד עם אהרהה (שמה החדש של טנר) יש ילדות רבות שאף הן הופכות לחניכות ולנזירות של מלכיאל. הילדות האחרות נמכרו על יד המשפחה שלהן.
אהרהה לומדת בחריצות את כל מה שמשננות באוזניה הנזירות, ותר מלמדת אותה את הסודות שקוסיל אינה יודעת ואסור שתדע. כמו את הדרך אל חדר האוצר הגדול.
תר נפטרת, ואהארהה חשה בחושיה פחד ורתיעה מפני קוסיל.
מנן, המשרת של אהרהה אוהב אותה ודואג לה.

באחת הפעמים היא מציצה ורואה דמות גברית בתוך אחד החדרים. היא תמהה כיצד נכנסה הדמות אל הקברים.
כאן מתחברת העלילה אל הספר הראשון.

ההרפתקאות שאהרהה-טנר עוברת יחד עם הדמות מרתקות ומלאות דימיון

בעיניי הספר הזה מתעלה אף על קודמו.
והמלצת אריאל:


שלא כמו סיפורי המשך אחרים, הסיפור נפתח על ידי דמות אחרת, ילדה מארצות הקרגיות, שמה אין חרשי כשפים, והאנשים מאמינים באלים.
הסיפור לא רק נפתח ככה אלא גם ממשיך עד חציו.
בסיפורים על הקברים של אטואן. הילדה שעד גיל חמש נקראה טנר, נלקחת לשרת את קברי אטואן, מיכוון שהיא נולדה באותו לילה ובאותה שעה שבה נפטרה הכוהנת הגדולה. אמה מנסה למנוע את לקיחתה ע"י צביעתה במיץ גרגרי יער, שיראה שהיא חלתה באבעבועות רוח. אך התרמית אינה עובדת.

לאחר שהיא נלקחה לקברים של אטואן, נערכים טקסים לכבודה והיא נקראת זו שאכלוהה, אהרהה בשפה הקרגית.
השנים עוברות, ובפעם הראשונה שהיא נכנסה אל הקבר התחתון, היא התעלפה לאחר שיצאה. לפי האמונות, שום קוסם אינו יכול להיכנס אל הקברים פרט לכהונת הגדולה, שהיא אהרהה.

בגיל 16, אהרהה מתחילה לחקור את הקברים, מצויידת בהדרכתה של תר, (משרתת הכוהנת הגדולה לפני שמתה) היא משננת את הדרכים הסודיות ואט אט מגיעה אל סוף המבוך.
יום אחד ראתה דמות בתוך הקברים והיא התפלאה כיצד נכנסה הדמות. כשהיא הסתכלה היטב, היא ראתה שיש לדמות מקל שמקצהו בוקע אור.

אהרהה זיהתה את המטה, מיכוון שהיא שמעה סיפורים מהנזירה של מלכיאל, (מלך אל ששלט באיים הקרגים) קוסיל, ומהמשרתת שלה תר לפני שהיא נפטרה.

מכאן תקראו  בעצמכם.

אורסולה לה גווין- הקוסם מארץ ים.

הקוסם מארץ ים (ספר ראשון בטרילוגיה)
אורסולה ק' לה- גווין.
236 עמודים.
מרגנית ספרי מופת לילדים ולנוער.

ילד שלא היתה לו אמא, גדל במדינות הארכיפלג באי גונט. כשהיה  צעיר שמע את דודתו מנסה לשכנע את העיזה לרדת מהגג של אחת הבקתות. העיזה שלא הבינה דבר, לא ירדה. ודודתו אמרה כמה מילים ואז העיזה ירדה מהגג. הילד שהיה רועה צאן, הוציא את הצאן למרעה, וקרא לעברם את המילים ששמע.:"נות היירת מולק מן, היולק הן מרת הן!" ואז כל הצאן התקרב אליו והוא ניסה לסלק אותם אך ללא הועיל.
הוא הלך לכפר ובכה. וכל הכפר צחק עליו. דודתו שראתה זאת אמרה מילה מסויימת והעיזים עזבו אותו. דודתו היתה ידוענית הכפר, ולימדה אותו את שמותיהם האמיתיים של החיות ולחשי קסם. הילד נהיה קוסם טוב מאוד.
הקרגים היו עם שפשטו על איזורים נדחים בגונט, מיכיוון שכפרו של אותו ילד (שכונה נץ)  היה באותו איזור, הפשיטה לא איחרה לבוא.
הילד זימן ערפל שהגן על הכפר, וכל פעם שהקרגים נכנסו אנשי הכפר טבחו בהם ללא רחם. הכפר ניצח את הקרגים.
מיכוון שלחשי קסם דרשו כוח פיזי רב, נחלש הילד ואילולא בא רב מג אוגיון, היה בוודאי מת.
אותו אוגיון, היה מורהו של גד (נץ) שקבל את שמו האמיתי בהטבלתו.
אותו אוגיון, היה מורהו  עד שעבר לבית ספר לקוסמים בבצר.
שם למד תעתועי קסם לשחים ואף זימון רוחות אמיתיים.
לגד היה חבר בשם באקיה, וחיית מחמד אוטק.
עד כאן המלצתו של אריאל
ועכשיו אני
אחרי שאריאל קורא, אני אוהבת לקרוא את הספרים שהוא קורא. במיוחד אם הוא אומר שהספר יפה, או יפה מאוד כמו שבמקרה הזה.
גם אני אוהבת ספרי פנטזיה.

זהו ספר פנטזיה, על ילד יתום, שיש בו כוח קסם המתגלה בעת חיקוי דודניתו, וכן בביתו של רב מג אוגיון. רב ממג אוגיון לא לימד את הילד כלום מלבד סבלנות, ויום אחד דפדף גד באחד הספרים וזימן דמות, הוא איבד את יכולתו לזוז ורב המג החזיר לו את חיו. בעקבות זאת נדד הילד לבית ספר לקוסמים בבצר, שם היה נער אחר שלגלג עליו. בעקבות כך גד מסתבך והעלילה מתפתלת וגד רוכש כוחות נוספים וייחודו מתגלה.

הספר כתוב כמו אגדה, בשפה גבוהה, וקצת מרוחקת. העלילה נפתלת ודמותו של גד תופסת נפח.
אהבתי. אקרא בשקיקה גם את הספר הבא.

אולי תקשיבו?-

אולי תקשיבו?
מבט אישי על ADHD
חנה שטרן
254 עמודים.
פוקוס ספרים לבריאות.

כשקראתי חשבתי שאם היה את הספר הזה אז כשבני בכורי נולד  אולי הייתי חוסכת ממנו ובהמשך גם מאחיו ואחותו, ומאיתנו כמובן, המון עוגמת נפש. ואולי הייתי יותר חכמה. קראתי את הספר כמה פעמים, גם בקפיצות וגם חלקים חלקים. נו טוב..  ADHD או לא?!אצלנו כולם, אבל כולם סובלים מהפרעת קשב וריכוז והיפר אקטיביות. אבא, אמא וארבעה ילדים (זה גנטי מסתבר) .

אז ככה, כשקראתי מצאתי את עצמי אוחזת בראשי ומנידה, איך אבל איך הצליחה המחברת לבטא ולכתוב את מה שאנחנו (ולא היא) עברנו? איך?  הספר קריא ובהיר לכל אחד שירצה להבין. הוא מתאר את הסימפטומים, את דרכי ההתמודדות ונותן תקווה. זה הכי חשוב. התקווה. כל כך הזדהיתי עם הכתוב וגם למדתי מספר דברים שלא היו ידועים לי למרות שקראתי מחקרים רבים בנושא. הספר מתחיל מילדות ומגיע עד לבגרות ולאנשים מבוגרים עם בעיות קשב וריכוז.
כל פרק כמעט פותח בסיפור האישי  של אסי, בנה של המחברת ואז  תתי- פרקים שבהם שאלות ותשובות, התשובות ניתנו בשפה בהירה וברורה. עם אסמכתאות. ישנן ראיונות עם אנשי מקצוע והתחושה היא- שהשד אינו נורא כל כך.

הספר פותח בהסברים, בתיאור התהליך אישי של המחברת, ואז היא מביאה הקדמה מדבריו של משה חמיאל פסיכולג חינוכי ומומחה. קראתי את ההקדמה הזו מספר פעמים.  ניכר כי הפסיכולוג אכן מבין על מה הוא מדבר. (יש כאלה מניסיון שלי שאינם מבינים).
ולאחר ההקדמה היא כותבת את הפרק "השנים הראשונות, מאיפה זה נפל עלינו?" ובתוך הפרק שוב מביאה המחברת מדבריו ל הפסיכולוג משה חמיאל. (הבטחתי לעצמי ולנסות ולחפש אותו- מקווה שלא אאבד את הפתק שרשמתי לי).

בפרק השני בחרה המחברת להביא את דבריה של הפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור, (גם אותה החלטתי לחפש ) הפרק הזה מתעלה על עצמו, הן במידע הנמסר והן בהפרכת המיתוסים. ויש בו הוכחות לדברי הרופאה להפרעות הקשב ולצורך ברטלין. הסברים לגבי קופות החולים, צורות איבחון, טיפולים מחוץ לסל ועוד. (למה אף אחד לא אמר שיש הוכחות לצורך ברטלין לרוקח שהחמיץ לי פנים כשביקשתי לרכוש רטלין?)


פרק שלישי עוסק באיבחונים. הוא מתחיל בגיל הגן ומסביר כיצד הדבר נעשה ואיך מסייעים לילדי הגן המאובחנים. גן משולב, בחירה במכוני איבחון, מכונים ידועים, הידע להורים ושילובם ועוד. הוראה מתקנת ועוד.

פרק רביע נקרא "לא לפחד מסטיגמה!" הוא פותח בסיפור האישי של אסי בנה של המחברת, שבזכותו נכתב הספר. (כל הקטעים האישיים בספר כתובים בגופן שונה נטוי להקלה על הקורא) על בדיקת עיניים ( לנו הוצעה הבדיקה רק בבן השלישי) ואז  הספר סוקר מה השתנה במערכת החינוך (לשמחתי דיי הרבה) תוכניות ייחודיות לבתי ספר, סיפורם של מספר ילדים בעלי הפרעות קשב, בעיות בהעתקה מהלוח ( המחברות של הבנים שלי היו כמעט ריקות) .

פרק חמישי "נתנו לו רטלין" – בפרק זה מספרת המחברת שבנה לקח רטלין, אך התרופה לא התאימה לו. (התופעה הזאת מוכרת גם לי וגם לאימהות רבות) ומעבר לתרופה אחרת. בעיות בחגורת כתפיים ועוד . בתי ספר ומורים שאפשרו לילד לשרוד. מהפך.  מורים מיוחדים, דוגמאות מילדים אחרים ועוד. מה תפקיד ההורים, אגודת ניצן.

פרק שביעי "טיפולים משלימים"  ובו מסופר על רכיבה טיולית על סוסים וכיצד זה יכול לבייע לילד ולמי זה יכול להתאים.פסיכודרמה, אומניות לחימה. קבוצות תמיכה להורים.( ניתן ע"י דר' גיל מאור) סדנת תמיכה לאמהות,  עמות "ביחד " לתמיכה הורית. (גם את זה רשמתי לפניי- עליי לחפש באינטרנט)

פרק שמיני " רואים את האור שנות ההתבגרות המוקדמת". שוב מתילה המחברת בסיפור האישי של אסי, ומספרת על הישיבה שבה למד (הופתעתי- היתה לי סטיגמה שבמזגר הדתי אין התייחסות לנושא- אז זהו שיש!)  וסיפורה האישי של שלהבת.

פרק תשיעי:" אדם נולד" –בפרק זה מספרת המחברת על בנה ועל המסלול אותו עבר מהמכינה הצבאית ועד לשירותו בצבא.  היא מביאה את דבריה של דר' דבורה שני לגבי הכנה לצה"ל.

פרק עשירי :" לחיות עם ADHD" איבחון פסיכיאטרי למבוגרים מפי דר' איריס מנור. ומדבריו של משה חמיאל.  תוכנית מהו"ת מדברי דר' נעמי וורמברנד. סטודנטים ומהו"ת. עמות לשם ומנכ"לה. פסיכולוגית תעסוקתית, אימון אישי ועוד.

הספר מסתיים באחרית דבר :"תם ולא נשלם".

ממליצה, בטח  ממליצה לכל אלה שהם הורים לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז (וסביר להניח שאחד מהם לפחות גם הוא בעל הפרעות קשב וריכוז בעצמו), למורים, לסטודנטים לעובדים סוציאלים ולכל מי שמכיר אחד כזה.