|
ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - חיים וייס (ספר)
סדרת "מסה קריטית" מכון הקשרים ובשיתוף הוצאת זמורה-ביתןומה שפתר לי זה לא פתר לי זה
קריאה ב"מסכת החלומות" שבתלמוד הבבלי
מאת חיים וייס
318 עמודים
ספר זה הינו ספר עיון במסכת ברכות, מסכת הרואה,( מסכת הנמצאת רק בתלמוד הבבלי) שהמחבר בחר לקרוא לה לצורך זה-מסכת ברכות. הספר נכתב בעקבות עבודת הדוקטורט של המחבר, שניכר כי ידיעותיו במקרא ובגמרא עמוקות מגוונות ומקיפות. זה אינו ספר קל לעיון, הוא מצריך קריאה מושקעת, רוחבית, פנייה למקורות אותם מציין המחבר והתייחסות להערות שמובאות כמעט בכל דף ודף בספר.
שמו של הספר לקוח מהקטע הבא (מסכת ברכות נ"ה עמ' ב') "רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה. "
בחירת השם של הספר מעידה כאלף עדים לגבי תפיסתו של וייס את החלום. –כל החלומות הולכים אחר הפה. וגם לגבי ריבוי העוסקים בפתרון חלומות בתקופת חז"ל.
בכריכת הספר מצויין "ספר זה מאפשר כניסה מלאת עניין והנאה לעולמם העשיר של חז"ל לאלה שטרם נכנסו בסודו, והוא מציע קריאה מעשירה ומאתגרת למי שמרגישים בבית בין דפי הש"ס " הכניסה אינה קלה לאילו שאין בידם רקע לגבי הש"ס, ויחד עם זאת בשל הסבריו ותרגומיו של המחבר לקטעים הכתובים בארמית מתאפשר הדבר - העניין וההנאה אכן מובטחים לקורא.
המחבר בוחר לנתח חלק חלק מתוך אותה מסכת, הוא מביא הבהרות והסברים לגבי התפיסה של החלום, מחזק את דבריו בציטוטים מכתבי יד אחרים, מספרים עתיקים, משירה שהיתה בבעת העתיקה, מכתבי יד שנמצאו ומספרים מועטים ששרדו על פשר החלומות. וייס עומד על הבדלים אילו ואחרים הנמצאים בין כתבי היד השונים של הגמרא.
בפרק הראשון: שער תיאורטי, עומד המחבר על ערכה של החלימה. לדבריו אין כמעט דיון בספרות חז"ל ובמסכת החלומות על חשיבותה של החלימה. למעט דבריו של רב חסדא הטוען כי חלום רע עדיף מחלום טוב, דבריו אלה זוכים לפרשנות פסיכולוגית, לפיה "דיי בעצב המתלווה לחלום הרע להוביל את החולם לידי תיקון," כמו כן מביא הוא מדבריו של פילון הטוען שיש הקבלה בין מצבו הרוחני של החולם ובין תוכן חלומותיו. (כפי שבוודאי ידוע לקורא שכיום הגישה הפסיכולוגית מצדדת בכך).
וייס עוסק בפעולות קדם-חלימה, בשליטה בחלימת החלום, בטכניקות לזירוז החלימה בשינה במקומות קדושים כדי להשפיע על החלום ועוד.
מצא חן בעיני שוייס מביא הקשרים משירת ה"איליאדה" לשליטה בחלום. הוא בוחר לפנות למקורות ספרותיים שונים על מנת להבהיר ולבאר את דבריו והדבר נעשה בחן ובעיניין.
במסכת החלומות יש דיון מועט במקור החלום. בעת העתיקה רווחה תפיסה דיכוטומית לגבי מקורו של החלום.לדבריו שני המודלים (החיצוני והפסיכוביולגי) פועלים זה לצד זה.
מגוון הדיעות וההקשרים בנושא החלומות בספרות חז"ל הינו מרשים. דרך ההתמודדות של חז"ל עם נושא זה באה לידי ביטוי גם בסיפורים, אחד מהם הוא סיפורו של בר הדיא. סיפור זה מובא בפרק הנקרא: שער נרטיבי-סיפור בר-הדיא.
בר הדיא פותר חלומות היה, שפתרון החלום היה תלוי אם קבל בר-הדיא שכר (זעום) או אם לאו. אם קבל זוז לפתרון החלום, היה בר-בדיא פותר את החלום לטובה, אם לא קיבל שכר היא פותר את החלום לרעה. זהו סיפור החלומות הארוך ביותר בספרות חז"ל.
ומעשה היה בשני אנשים חכמים(אביי ורבא) שפנו אל בר הדיא על מנת שיפתור את חלומם, שניהם חלמו את אותו החלום, אך אחד מהם שילם זוז אחד בעבור פיתרון החלום ואילו השני לא. בר הדיא זיכה את המשלם בפירוש חיובי ואילו את השני זיכה בפירוש לרעתו. למרות שהשניים חלמו וספרו באותן מילים את החלום.
ואז חל מהפך בסיפור, האיש ששילם בשלב מסויים נעלם מן הסיפור, ונשאר רק רבא, הוא משלם זוז (וניתן לשמוע את אנחת המספר במילים "סוף סוף") ובר הדיא פותר את חלומותיו לטובה. אך פתור בלא כלום אי אפשר וגורלו של בר הדיא מתהפך עליו, והוא מוצא להורג בידי מלכות.
לסיכום, מימי בראשית מלווה החלום את האדם, החלום במקרא מופיע לא אחת כאמצעי לניבוי וחיזוי העתיד. כוחו של החלום הוא בחידתיות שהוא יוצר. תפיסות רבות ישנן לגבי החלמות בגמרא, ועל כל אחת ואחת מהן עומד ומבאר המחבר בצירוף דוגמאות ביאורים והסברים, המחבר עושה שימוש מושכל במקורות ספרותיים, במקורות מתקופות שונות בהיסטוריה. בספר ישנם ניספחים מספרות חז"ל לפירושי סמלים המופיעים בחלומות,
ספרות יפה יש לחז"ל והניתוח של וייס מרתק.
ספר זה הינו ספר עיון במסכת ברכות, מסכת הרואה,( מסכת הנמצאת רק בתלמוד הבבלי) שהמחבר בחר לקרוא לה לצורך זה-מסכת ברכות. הספר נכתב בעקבות עבודת הדוקטורט של המחבר, שניכר כי ידיעותיו במקרא ובגמרא עמוקות מגוונות ומקיפות. זה אינו ספר קל לעיון, הוא מצריך קריאה מושקעת, רוחבית, פנייה למקורות אותם מציין המחבר והתייחסות להערות שמובאות כמעט בכל דף ודף בספר.
שמו של הספר לקוח מהקטע הבא (מסכת ברכות נ"ה עמ' ב') "רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה. "
בחירת השם של הספר מעידה כאלף עדים לגבי תפיסתו של וייס את החלום. –כל החלומות הולכים אחר הפה. וגם לגבי ריבוי העוסקים בפתרון חלומות בתקופת חז"ל.
בכריכת הספר מצויין "ספר זה מאפשר כניסה מלאת עניין והנאה לעולמם העשיר של חז"ל לאלה שטרם נכנסו בסודו, והוא מציע קריאה מעשירה ומאתגרת למי שמרגישים בבית בין דפי הש"ס " הכניסה אינה קלה לאילו שאין בידם רקע לגבי הש"ס, ויחד עם זאת בשל הסבריו ותרגומיו של המחבר לקטעים הכתובים בארמית מתאפשר הדבר - העניין וההנאה אכן מובטחים לקורא.
המחבר בוחר לנתח חלק חלק מתוך אותה מסכת, הוא מביא הבהרות והסברים לגבי התפיסה של החלום, מחזק את דבריו בציטוטים מכתבי יד אחרים, מספרים עתיקים, משירה שהיתה בבעת העתיקה, מכתבי יד שנמצאו ומספרים מועטים ששרדו על פשר החלומות. וייס עומד על הבדלים אילו ואחרים הנמצאים בין כתבי היד השונים של הגמרא.
בפרק הראשון: שער תיאורטי, עומד המחבר על ערכה של החלימה. לדבריו אין כמעט דיון בספרות חז"ל ובמסכת החלומות על חשיבותה של החלימה. למעט דבריו של רב חסדא הטוען כי חלום רע עדיף מחלום טוב, דבריו אלה זוכים לפרשנות פסיכולוגית, לפיה "דיי בעצב המתלווה לחלום הרע להוביל את החולם לידי תיקון," כמו כן מביא הוא מדבריו של פילון הטוען שיש הקבלה בין מצבו הרוחני של החולם ובין תוכן חלומותיו. (כפי שבוודאי ידוע לקורא שכיום הגישה הפסיכולוגית מצדדת בכך).
וייס עוסק בפעולות קדם-חלימה, בשליטה בחלימת החלום, בטכניקות לזירוז החלימה בשינה במקומות קדושים כדי להשפיע על החלום ועוד.
מצא חן בעיני שוייס מביא הקשרים משירת ה"איליאדה" לשליטה בחלום. הוא בוחר לפנות למקורות ספרותיים שונים על מנת להבהיר ולבאר את דבריו והדבר נעשה בחן ובעיניין.
במסכת החלומות יש דיון מועט במקור החלום. בעת העתיקה רווחה תפיסה דיכוטומית לגבי מקורו של החלום.לדבריו שני המודלים (החיצוני והפסיכוביולגי) פועלים זה לצד זה.
מגוון הדיעות וההקשרים בנושא החלומות בספרות חז"ל הינו מרשים. דרך ההתמודדות של חז"ל עם נושא זה באה לידי ביטוי גם בסיפורים, אחד מהם הוא סיפורו של בר הדיא. סיפור זה מובא בפרק הנקרא: שער נרטיבי-סיפור בר-הדיא.
בר הדיא פותר חלומות היה, שפתרון החלום היה תלוי אם קבל בר-הדיא שכר (זעום) או אם לאו. אם קבל זוז לפתרון החלום, היה בר-בדיא פותר את החלום לטובה, אם לא קיבל שכר היא פותר את החלום לרעה. זהו סיפור החלומות הארוך ביותר בספרות חז"ל.
ומעשה היה בשני אנשים חכמים(אביי ורבא) שפנו אל בר הדיא על מנת שיפתור את חלומם, שניהם חלמו את אותו החלום, אך אחד מהם שילם זוז אחד בעבור פיתרון החלום ואילו השני לא. בר הדיא זיכה את המשלם בפירוש חיובי ואילו את השני זיכה בפירוש לרעתו. למרות שהשניים חלמו וספרו באותן מילים את החלום.
ואז חל מהפך בסיפור, האיש ששילם בשלב מסויים נעלם מן הסיפור, ונשאר רק רבא, הוא משלם זוז (וניתן לשמוע את אנחת המספר במילים "סוף סוף") ובר הדיא פותר את חלומותיו לטובה. אך פתור בלא כלום אי אפשר וגורלו של בר הדיא מתהפך עליו, והוא מוצא להורג בידי מלכות.
לסיכום, מימי בראשית מלווה החלום את האדם, החלום במקרא מופיע לא אחת כאמצעי לניבוי וחיזוי העתיד. כוחו של החלום הוא בחידתיות שהוא יוצר. תפיסות רבות ישנן לגבי החלמות בגמרא, ועל כל אחת ואחת מהן עומד ומבאר המחבר בצירוף דוגמאות ביאורים והסברים, המחבר עושה שימוש מושכל במקורות ספרותיים, במקורות מתקופות שונות בהיסטוריה. בספר ישנם ניספחים מספרות חז"ל לפירושי סמלים המופיעים בחלומות,
ספרות יפה יש לחז"ל והניתוח של וייס מרתק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה