הוצאת עם עובד
233 עמוד
2011
עיצוב העטיפה: יהודה דרי.
לפני כעשור שוחחתי עם אדם שאמר שהוא דתל"ש, אז עוד לא הכרתי את המושג, והוא טרח והסביר. ובכל זאת לא הבנתי, חשבתי שיש או דתי או חילוני,)אין באמצע אמרתי) לא הבנתי מה לאדם שהוא דתי לשעבר ולנסיעה לאומן לקברו של צדיק. תחליט אמרתי לו או שאתה דתי או שלא. איך אפשר לרקוד על שתי חתונות?! איך אפשר גם וגם?! ולכן כשנורית הציעה את הספר-החלטתי לקחת אותו ולקרא. לא התחרטתי אף לא לרגע. הספר מרתק מאיר ויצאתי עם מידע ותחושה של ערך מוסף. ספר שהשאיר אותי כקוראת חושבת על הדברים אותם קראתי גם לאחר שתמה הקריאה, מצאתי את עצמי מעלעלת שוב בפרקים ובמיוחד בפרק חמישי.
דתל"ש הוא ביטוי/כינוי חדש יחסית לאדם שהוא דתי לשעבר, יש גם את הביטוי דתל"פ דתי לפעמים, או דתי בופה-דתי שבוחר מה לקחת מהדת ומה לא. כנראה שהמושג חילוני לא תמיד מתאים לאילו שהם דתיים לשעבר, או דתיים בופה. פוריה גל גץ דתל"שית בעצמה יצאה לחקור את התופעה הזאת בנסותה למצוא קווים לדמותו של הדתל"ש המצוי.
תוך כדי מחקר וראיונות מרובים, (שנעשו על עשרות מרואיינים, ואילו שהובאו בספר-מתגלים כמרתקים במיוחד) ראיונות שמאירים ומבהירים רבות לקורא, מתברר כי אין קווים המאפיינים לאנשים שבחרו לעזוב את הדת, להיות לשעבר, האם יש משהו שמצביע על הסיכויי של אדם להפוך לדתל"ש או האם קיים אב טיפוס לדתל"ש, ובכל זאת ישנם מאפיינים שאותם נושא הדתל"ש כגון שיחות שנשמעות אחרת, אנשים שממשיכים להתכתב עם הרקע הדתי שלהם, ריטואלים וטקסים שחלקם בוחר להמשיך ולקיים. חלקם בוחר להניח תפילין, או לברך ברכות כגון "אשר יצר" לקבל את השבת, אולי בצורה שונה במקצת.
בראיון עם אודי ליאון, מגדיר אודי את הדתל"ש כאחד שלוקח משני העולמות גם זה וגם מזה. והחלק שממנו הם צמחו ממשיך להיות חלק אינטגרלי מהם :"הזהות היא חלק מהפרקטיקה. היא כוללת גם פרקטיקה, אבל זו יכולה להיות פרקטיקה מסוג אחר. יש למשל דתל"שים ששולחים את ילדיהם לחינוך דתי, ויש כאלה שלומדים גמרא בקביעות..." הוא טוען שהדתל"ש הינו תגובת נגד להתחרדות החברה הדתית. שהוא מורד בכך ומנסה ליצור סינטזה בין השניים. "התפיסה היא שאני בונה לי זהות שהבסיס שלה דתי, אבל עליה אני מרכיב את מה שאני בוחר. וכאן זה מתקשר גם לדתל"שים : כשם שאפשר לבנות זהות שהבסיס שלה הוא דתי ולהלביש עליה אלמנטים 'פחות' דתיים, כך אני יכול להיות חילוני שמרכיב על הזהות שלו אלמנטים דתיים,"
בפרק הרביעי, מראיינת גל את אריך גלסנר, שלמרות שנפרד מן הכיפה הוא עדיין לא מרגיש שייך. שהרגשת הזרות לא מרפה גם לאחר עשור בחברה החילונית. הוא מציין את הקושי שלו להצביע למפלגות השמאל. " כי גם היום אני מרגיש מנוכר לשמאל המרוצה מעצמו, ונישאר משהו מרגשי הנחיתות הדתיים הישנים."
בפרק החמישי עוסקת גל בדתל"שים מזרחים, ומגיעה לתובנות מיוחדות. שאלות רבות שעלו בעבר אצלי ולא חשבתי שאמצא תשובה מקבלות תשובה חלקית לפחות בפרק זה. שאלה כמו מדוע המפלגות החרדיות כגון ש"ס הצליחו היכן שנכשלה המפד"ל. מה המאפיין את המזרחים, או האמונה המזרחית בשונה מן האמונה האשכנזית, למה לא מצאו המזרחים בית בזרם זה, איך מקבלים המזרחים את העזיבה של בן משפחה את הדת לעומת האשכנזים ועוד שאלות. זהו פרק שמעז להעמיד בפני הקורא דילמות שבדרך כלל מטאטאות אל מתחת לשטיח. בעיני זה אחד הפרקים החשובים שנכתבו. אעצור כאן כדי לא אגזול מכם את חדוות הגילוי ואשאיר לכם לקרוא ספר זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה