שקרים
מחברים שונים.
213 עמודים
מסמרים.
זהו ספר מרתק, מכיל סיפורים וצילומים ואיורים שהמכנה המשותף להם הוא שקרים. שקרים ומציאות שמקבלת לעיתים אמיתויות אחרות.
לעיתים ישנה תוחשה שהדמויות עצמן ממציאות לעצמן מימד אחר, מציאות אחרת. כמו בסיפור הפותח" הוא יכול להגיע לתל אביב, למרות הכל." או התמונות של פבל וולברג, או באיורים של שלומי נחמני שמאוד מאוד אהבתי.
במיוחד נקשרתי אל הסיפור האחרון, סיפור שנקרא "חידושים והמצאות"-רון כחלילי, המספר ששמו נוני, מתאר את משפחתו בתחילה לקוראים ובהמשך לבנו, מתאר את הוריו, אביו ובמיוחד את אימו שהטיחה את האמת בפרצופם של כל הסובבים אותה , למספר יש ביקורת גלויה על כך"אפשר לחשוב שזו חוכמה גדולה, להגיד את האמת בפרצוף, לומר לאדם, בין שהוא קרוב ובין שהוא קרוב מדומה, מה שאתה חושב עליו באמת. ואת מי האמת הזאת , הנכלולית, החמקמקה, רבת ההבעה והעמוקה כשאול, משרתת? [...] קחו את אבא שלי, לדוגמה. אמא שלי טוענת שהוא היה חרא אבא וחרא בעל. אבל זאת האמת שלה"
הילדים אהבו את האבא, והאם בזה לו, האב עלה ממצריים, לבדו,בן למשפחה אריסטוקרטית, כשהיה ילד בן 13, משפחתו התפוררה והתפזרה והילדים רצו לדעת למה האב לא מתקשר לאימו. לאם קראו "גמילה" שפירושו –יפה. האב לא משיב "ואמא שלי היתה מגחכת: הוא יענה לכם כיצמחו לי שערות על כף היד, איך אני בשבילכם?" (
לרגע ראיתי אני את אמי שגם היא ילידת מצרים משתמשת בביטוי הזה, כשאצבעה חורצת קו דימיוני על כף ידה הפתוחה, את תהיותיה לגבי אבי ולגבי אחיו.). ויום אחד מגיעים גבר ואישה מהודרים בלבושם, ובמבטא צרפתי אל ביתו של נוני, מתברר שהם הדודים של נוני, אחים לאב אמיל. הדודים מתאכסנים במלון, והאם אינה מבינה איך יצאו האחים כל כך שונים. האב אמיל מחליט לקחת את אחיו ואחותו אל הכותל ושם מתרחש דבר שהמספר אינו מבין, בעקבות זה ההאב אמיל אומר הנה הכותל, הדוד יורק, ונכנס אל הרכב ועימו אחותו והדודים עוזבים, וניתק הקשר.
כשהוא מספר אחר כך את הקורות אותם לבנו הוא חש שערך חדש נוסף לחייו, ולכן הוא אומר לבנו:"
"לא רק בן מהגרים אני, אלא בן למהגרים אידאולוגים, שקרעו קריה על בנם רק בגלל דעותיו הפוליטיות או בשל גישתו לארץ היהודים החדשה. אנ לא חלק מהגוש המזרחי הזה, הדתי, המשיחי..."בערב אישתו אומרת לו:" אתה עושה לעצמך הנחות. במקום להתמודד עם האמת הפשוטה, אתה מתפלסף וממציא תיאוריות שלא מחזיקות מים, אבל גורמות להיסטוריה שלך או למצפון לרחוץ בניקיונם, ולהמציא אותך מחדש. "
אהבתי.
מחברים שונים.
213 עמודים
מסמרים.
זהו ספר מרתק, מכיל סיפורים וצילומים ואיורים שהמכנה המשותף להם הוא שקרים. שקרים ומציאות שמקבלת לעיתים אמיתויות אחרות.
לעיתים ישנה תוחשה שהדמויות עצמן ממציאות לעצמן מימד אחר, מציאות אחרת. כמו בסיפור הפותח" הוא יכול להגיע לתל אביב, למרות הכל." או התמונות של פבל וולברג, או באיורים של שלומי נחמני שמאוד מאוד אהבתי.
במיוחד נקשרתי אל הסיפור האחרון, סיפור שנקרא "חידושים והמצאות"-רון כחלילי, המספר ששמו נוני, מתאר את משפחתו בתחילה לקוראים ובהמשך לבנו, מתאר את הוריו, אביו ובמיוחד את אימו שהטיחה את האמת בפרצופם של כל הסובבים אותה , למספר יש ביקורת גלויה על כך"אפשר לחשוב שזו חוכמה גדולה, להגיד את האמת בפרצוף, לומר לאדם, בין שהוא קרוב ובין שהוא קרוב מדומה, מה שאתה חושב עליו באמת. ואת מי האמת הזאת , הנכלולית, החמקמקה, רבת ההבעה והעמוקה כשאול, משרתת? [...] קחו את אבא שלי, לדוגמה. אמא שלי טוענת שהוא היה חרא אבא וחרא בעל. אבל זאת האמת שלה"
הילדים אהבו את האבא, והאם בזה לו, האב עלה ממצריים, לבדו,בן למשפחה אריסטוקרטית, כשהיה ילד בן 13, משפחתו התפוררה והתפזרה והילדים רצו לדעת למה האב לא מתקשר לאימו. לאם קראו "גמילה" שפירושו –יפה. האב לא משיב "ואמא שלי היתה מגחכת: הוא יענה לכם כיצמחו לי שערות על כף היד, איך אני בשבילכם?" (
לרגע ראיתי אני את אמי שגם היא ילידת מצרים משתמשת בביטוי הזה, כשאצבעה חורצת קו דימיוני על כף ידה הפתוחה, את תהיותיה לגבי אבי ולגבי אחיו.). ויום אחד מגיעים גבר ואישה מהודרים בלבושם, ובמבטא צרפתי אל ביתו של נוני, מתברר שהם הדודים של נוני, אחים לאב אמיל. הדודים מתאכסנים במלון, והאם אינה מבינה איך יצאו האחים כל כך שונים. האב אמיל מחליט לקחת את אחיו ואחותו אל הכותל ושם מתרחש דבר שהמספר אינו מבין, בעקבות זה ההאב אמיל אומר הנה הכותל, הדוד יורק, ונכנס אל הרכב ועימו אחותו והדודים עוזבים, וניתק הקשר.
כשהוא מספר אחר כך את הקורות אותם לבנו הוא חש שערך חדש נוסף לחייו, ולכן הוא אומר לבנו:"
"לא רק בן מהגרים אני, אלא בן למהגרים אידאולוגים, שקרעו קריה על בנם רק בגלל דעותיו הפוליטיות או בשל גישתו לארץ היהודים החדשה. אנ לא חלק מהגוש המזרחי הזה, הדתי, המשיחי..."בערב אישתו אומרת לו:" אתה עושה לעצמך הנחות. במקום להתמודד עם האמת הפשוטה, אתה מתפלסף וממציא תיאוריות שלא מחזיקות מים, אבל גורמות להיסטוריה שלך או למצפון לרחוץ בניקיונם, ולהמציא אותך מחדש. "
אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה