חקירות ודרישות- המלצה על ספר הגות- מאמרי מופת

חקירות ודרישות

מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם

כותבים: עמנואל קאנט, לודוויג ויטגנשטיין, דייוויד יום, מקס ובר, רוברט לואיס סטיבנסון, אנדרו קרגי, מרק טוויין, ג'ק צסטרטון, תיאודור רוזולט, חנה ארנדט, הנס יונס, ארווינג קריסטול, אודו מרקוורט וויליאם ג'יימס

ערך והקדים מבואות: אסף שגיב

אקדים ואומר שבד"כ איני קוראת פילוסופיה, ובכל זאת מצאתי עניין בספר. יש לציין כי לפני כל מאמר מביא העורך דברי הסבר על הכותב, כולל קורות חיים. הדבר מאפשר לקורא שאינו מצוי (כמוני) להבין הן את הרקע והן את הדמות הדוברת.

בהקדמה לספר כותב אסף שגיב:" כל ניסיון לאתר מכנה משותף רעיוני בין הטקסטים שחיברו האישים האלה נידון בהכרח לכישלון. נכון, אפשר להצביע על קו שמרני מובהק בטיעוניהם של הנס יונס, אודו מרקוורט וחנה ארנדט, [..] ואולי, אחרי הכל, הדבר היחיד הקושר מאמרים אלה יחדיו הוא, בפשטות, האכסניה שבה פורסמו לראשונה בעברית-כתב העת תכלת. "

לגבי, מצאתי בחלק מן המאמרים דברים אקטואליים גם לימינו אנו, במיוחד בכל הקשור למחאה החברתית וגם מאמר של חנה ארנדט העוסק בחינוך.
מאמרו של מרק טווין נשמע אקטואלי מתמיד. הוא אף כתוב בשנינות ובהומור האופיינים לו.

בחרתי לפתוח באנדרו קרנגי במאמרו "עושר".

אנדרו קרנגי, היה מהגר סקוטי בארה"ב שבמו ידיו ההקים אמפריה כלכלית אדירה, ויחד עם זאת הקדיש חלק ארי מנסכיו- 350 מיליו על יוזמות פילנתרופיות. במאמר זה סוקר קרנגי את האפשרויות החברתיות ומעמיד את היתרון של חברה קפיטליסטית על פני חברה קומונוסטית ויחד עם זאת הוא טוען שעל המדינה עצמה להטיל מס עיזבון מודרג " עליו להתחיל ממיסוי אפסי על ירושות צנועות לשארים תלויים, ולטפס במהירות ככל שתופח הסכום עד הגיעו למדרגה העליונה – אוצרו של בעל המיליונים. [...] מדיניות כזאת תמריץ את העשירים לחלק את הונם עוד בחייהם, והחברה אכן צריכה לשאוף לכך, משום שהדבר מועיל לה עד מאוד. אין לחשוש שמדיניות כזאת תמצוץ את לשדה של היוזמה הפרטית ותפחית מתשוקתם של בני האדם לצבור עושר: שהרי הנדבנים, המבקשים שידברו בהם אחרי לאחר מותם , יזכו בדרך זו לא רק בתשומת לב רבה יותר, אלא גם בהזדמנות להעביר סכומי כסף אדירים לקופתה של המדינה בשמה של מטרה נאצלת." הוא ממשך וכותב: " זוהי איפא חובתו של העשיר: לשמש דוגמא לחיים צנועים, חפים מרהב, מהתפארות ומניקור עיניים; לדאוג כראוי לצןרכיהם הליגיטימיים של התלויים בו,[...] במתן צדקה יש להבטיח שהעזרה מוגשת למי שמסוגל לעזור לעצמו. נותן הקה צריך לספק מקצת מן האמצעים שבעזרתם יוכלו שוחרי השיפור העצמי להגשים את משאלת ליבם."
תיאודור רוזוולט בנאומו "האדם בזירה" אומר:
" אופיו של האדם וחוסנו נמדדים הן במימוש חובותיו לעצמו והן במימוש חובותיו למדינה. חובתו המרכזית של האדם שמורה לעצמו ולמשפחתו, וכדי למלא אותה תחילה עליו להשתכר למחייתו, ברמה החיונית לקיום חומרי. רק אחרי שיבנה בסיס כלכלי איתן ויהיה מסוגל לספק את צרכיו, יוכל לגייס את יתרת כוחו לטובת הציבור כולו. אני בזים- ובצדק- לאנשים הלוחמים בלהט למען האנושות המופשטת, אך הופכים בעצמם נטל על קרוביהם., לאלה המדברים גבוה-גבוהה [...] לכן איני מסכים שאדם שכל מעלתו היא היותו איל הון, שכל גדולתו נגזרת מעושרו הרב, הוא נכס יקר חמדינה כלשהי, ובפרט אין הוא נכס לארצי שלי."מרק טווין במאמרו "הפחותה שבחיות" כנראה שמאמר זה נכתב בעקבות אירועים אלימים שהתרחשו בכרתים (שלושה נזירים נשרפו למוות).
הוא משווה את האדם לסוגי חיות שונות, ומוצא שהחיות עדיפות ע פני בני האדם, שלא אחת הורגים ופוגעים באחרים רק בשל ההנאה שבדבר. הא מציין את הנטייה לאגור עושר באופן הבא:
" ידעתי שבני אדם רבים אשר צברו ממון רב יותר מכפי שיוכלו לבזבז אי-פעם הפגינו רעב בלתי נשלט לעוד, ולא היססו לרמות את הבורים ואת חסרי הישע וליטול מהם את מנת חלקם הדלה כדי להשביע במידה כל שהיא את תאוותם."
המאמר של ג'ק צ'טרטון " האתיקה של ממלכת הפיות" הוא מסביר מדוע אנו כמבוגרים נהנים מאגדות, כשקראתי מאמר זה התבהר לי מדוע אני אוהבת סיפורי פנטזיה
הנה קטע מדבריו:" "...בעודנו רכים מאד בשנים אין לנו צורך בסיפורי אגדה: דיי לנו בסיפורים. החיים עצמם מעניינים דיים. ילד בן שבע מתרגש כשמספרים לו שטומי פתח דלת וראה דרקון. אבל ילד בן שלוש מתרגש כאשר מספרים ל שטומי פתח דלת. [...] יש רגליים לסברה כי הפעוט הוא הברייה היחידה שאפשר לקרוא באוזניה רומן ריאליסטי מודרני מבלי להלך עליה שעמום. "
אסיים בחנה ארנדט במאמר על " המשבר בחינוך"
היא כותבת על תפקיד ההורים :" בחינוך הם נוטלים אחריות על שני הדברים כאחד, על חייו והתפתחותו של הילד ועל המשכיותו של העולם. שני ענפי האחריות הללו אינם חופפים, למעשה הם עלולים לעמוד בסתירה זה לזה. האחריות להתפתחותו של הילד חותרת במובן מסויים נגד העולם: הילד דורש הגנה וטיפול מיוחדים, כדי שלא יהרס בידי העולם. אבל גם העולם זקוק להגנה מפני החדש, המסתער עליו בשעטה בכל דור ודור."היא ממשיכה ואומרת שהילד זקוק ללהגנה מפני העולם, וכי כיום המרחב הציבורי חודר אל תוך המרחב המוגן של הילד, וכי התייחסות אל הילד וכינון עולם של ילדים מחבל למעשה בתנאים הנחוצים להתפתחות וצמיחה.