מין שאינו מינו - חציית מגדר בקולנוע העלילתי
/ סנדרה מאירי
הוצאת הקיבוץ המאוחד
2011
סדרה – מגדרים
עורכים - חנה נוה, חנה הרצוג
281 עמוד
סקירה.
כשאני הולכת לקולנוע אני בד"כ לא מחפשת מסר סמוי, או לראות כיצד הבמאי בחר להביא סצנה כזאת או אחרת, אני בד"כ לא חושבת על זה. אני רוצה לראות סרט טוב, להנות. זה מה שתמיד חשבתי על יעודם של הסרטים.
ספר זה עוסק כיצד נתפסת תפיסת המגדר המיני בסרטים. הוא סוקר סרטים רבים מתקופות שונות, בוחן את המסר ואת הדרכים להעברתו אל הצופה. הוא מציג מיתוסים ולעיתים שובר אותם, כאשר המסר שבו הוא עוסק הינו מיניות האדם כאשר היא הפוכה למיניות הפיזית שלו. בחינת מאפייניהן ותפקידיהן של שש צורות חציית מגדר בקולנוע העלילתי: "התחזות מגדרית", "טומבויזם", "טרנסווסטיזם", "טרנסקסואליות", "טרנס-גוף" ו-"דראג".
החקירה נעשית בסרטים שאת חלקם ראיתי ועל חלקם האחר שמעתי, סרטים כגון חמים וטעים, פסיכו, לבוש לרצח, שתיקת הכבשים, ינטל ועוד. כאשר הדמויות מהוות את כן הציור עליו מצייר הבמאי ו/או השחקן.
הסרט ינטל תמיד שבה את ליבי, וכאן היה ניתוח מעמיק לסרט זה. הספר מציע את התזה של בויארין " מודל בחור הישיבה קרס עם הבנייתו מחדש של המגדר היהודי החדש בסוף המאה ה-19, התקופה שבה גם מתרחש סיפורה של ינטל." מאירי מציעה את ההסבר הבא: "סרטה של סטרייסנד הוא ניסיון אמיץ לשלב את המודל הזה בתרבות האמריקאית של זמננו ולהעביר באמצעותו לא רק את המסר אודות הגבר היהודי הנשי אלא- ואולי בעיקר – את המסר שסטרייסנד עצמה, כוכבת קולנוע בעלת אטריבוטים יהודיים מובהקים נאלצת להיאבק על הדחף שלה ליצור בתוך תרבות לא יהודית. החלטתה ללהק את עצמה לתפקיד הכפול של ינטל/אנשל היא תרומה משמעותית לניסיון זה".
בהמשך הפרק, בעצם בסיומו, כותבת המחברת:" "אלטמן-רביד מדגישה כי ההערצה לסטרייסנד אינה יודעת גבולות בקרב נשים, בעיקר נשים בעלת השפעה רבה בקולנוע ובאומנות, ובקרב הקהילות ההומו לסביות. לעומת זאת, גברים סטרייטים – יהודים ולא יהודים כאחד מתייחסים כלפיה בעויינות:" תגובות הומואיות וסטריטיות לעבודתה של סטרייסנד[...] הנן קוטביות לגמרי-רתיעה ופחד לעומת משיכה והערצה בקרב צופות"".
לסיכום- ספר לא פשוט, מאתגר המנתח את הסרטים בצורה מעוררת מחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה