המלצה-מין שאינו מינו - חציית מגדר בקולנוע העלילתי

מין שאינו מינו - חציית מגדר בקולנוע העלילתי

/ סנדרה מאירי

הוצאת הקיבוץ המאוחד

2011

סדרה – מגדרים

עורכים - חנה נוה, חנה הרצוג

281 עמוד

סקירה.

כשאני הולכת לקולנוע אני בד"כ לא מחפשת מסר סמוי, או לראות כיצד הבמאי בחר להביא סצנה כזאת או אחרת, אני בד"כ לא חושבת על זה. אני רוצה לראות סרט טוב, להנות. זה מה שתמיד חשבתי על יעודם של הסרטים.

ספר זה עוסק כיצד נתפסת תפיסת המגדר המיני בסרטים. הוא סוקר סרטים רבים מתקופות שונות, בוחן את המסר ואת הדרכים להעברתו אל הצופה. הוא מציג מיתוסים ולעיתים שובר אותם, כאשר המסר שבו הוא עוסק הינו מיניות האדם כאשר היא הפוכה למיניות הפיזית שלו. בחינת מאפייניהן ותפקידיהן של שש צורות חציית מגדר בקולנוע העלילתי: "התחזות מגדרית", "טומבויזם", "טרנסווסטיזם", "טרנסקסואליות", "טרנס-גוף" ו-"דראג".

החקירה נעשית בסרטים שאת חלקם ראיתי ועל חלקם האחר שמעתי, סרטים כגון חמים וטעים, פסיכו, לבוש לרצח, שתיקת הכבשים, ינטל ועוד. כאשר הדמויות מהוות את כן הציור עליו מצייר הבמאי ו/או השחקן.

הסרט ינטל תמיד שבה את ליבי, וכאן היה ניתוח מעמיק לסרט זה. הספר מציע את התזה של בויארין " מודל בחור הישיבה קרס עם הבנייתו מחדש של המגדר היהודי החדש בסוף המאה ה-19, התקופה שבה גם מתרחש סיפורה של ינטל." מאירי מציעה את ההסבר הבא: "סרטה של סטרייסנד הוא ניסיון אמיץ לשלב את המודל הזה בתרבות האמריקאית של זמננו ולהעביר באמצעותו לא רק את המסר אודות הגבר היהודי הנשי אלא- ואולי בעיקר – את המסר שסטרייסנד עצמה, כוכבת קולנוע בעלת אטריבוטים יהודיים מובהקים נאלצת להיאבק על הדחף שלה ליצור בתוך תרבות לא יהודית. החלטתה ללהק את עצמה לתפקיד הכפול של ינטל/אנשל היא תרומה משמעותית לניסיון זה".
בהמשך הפרק, בעצם בסיומו, כותבת המחברת:" "אלטמן-רביד מדגישה כי ההערצה לסטרייסנד אינה יודעת גבולות בקרב נשים, בעיקר נשים בעלת השפעה רבה בקולנוע ובאומנות, ובקרב הקהילות ההומו לסביות. לעומת זאת, גברים סטרייטים – יהודים ולא יהודים כאחד מתייחסים כלפיה בעויינות:" תגובות הומואיות וסטריטיות לעבודתה של סטרייסנד[...] הנן קוטביות לגמרי-רתיעה ופחד לעומת משיכה והערצה בקרב צופות"".

לסיכום- ספר לא פשוט, מאתגר המנתח את הסרטים בצורה מעוררת מחשבה.

תראה, ציפור- וואו איזה ספר

תראה, ציפור
סיפורים קצרים מהמגירה
קורט וונגוט
251 עמודים
הוצאת זמורה ביתן.

וואו.
כן ועוד וואו.

אני בד"כ חשדנית כאשר מוצאים לאחר מותו של מישהו אוסף, אך הספר הזה באמת מכיל סיפורים שהם כמו פנינים על החוף המבקשות שיאספו אותן האנשים הקטנים.
אכן ספר שהוא מתנה כפי שכתוב על הכריכה.

זהו ספר שהוא אסופת סיפורים קצרים חלקם נוטים לכיוון הפנטזיה וחלקם על האנשים הקטנים עם סוף שעושה סוויטצ'.

אין מילים מבוזבזות בספר. הכל כתוב במהודק וחסכוני. וזה יוצר סיפורים שגורמים לי כקוראת לשוב ולקרוא אותם. לא רק סיפורים יש בספר אלה גם איורים מאת המחבר -כמו שאני אוהבת, כאלה שמדברים אליי. קווים נקיים חסכוניים מלאי הבעה. פרצופים ודמויות. כמעט כמו בכתיבה של קוסם המילים הזה.

בהקדמה לספר מאת סידני אופיט כתוב:"סיפוריו של קורט אשר לוקטו בקובץ זה הם תזכורת לשעשוע של תקופה זו- כה קלים לקריאה, כה ישירים , עד כי טכניקת הסיפר שלהם נראית פשטנית כמעט, וכך עד
שפונה הקורא לחשוב על מה מדבר הסופר. הם ביטוי לפנס הקסם המילולי של קורט, הסודיקו המשקף בלא רחמים את הגחמות והמסתורין של ההתנהגות האנושית, אך במידה של הומור וסלחנות."
הספר נפתח במכתב שכתב קורט למילר את המכתב הוא חותם :"
שלך Kurt
אישיות מופרעת " וכאן מופיע Lרישום שחבל שאיני יכולה להעתיק

בסיפור הראשון בספר הנקרא:"סודיקו" מסופר על בעל שהמציא חבר לשיחה את סודיקו, הוא נותן לאישתו את סודיקו להתנסות.

'ואולי ניתן, חשבה אלן, כי על השולחן במטבח נחו קופסת פח קטנה, תיל מתכתי ואוזנייה, התקן שהעלה על הדעת מכשיר שמיעה, יצירה מודרנית משהו, מופלאה כמפלי הניאגרה או הספינקס. הנרי בנה אותה בחשאי בזמן הפסקות הצהריים והביא אותה הביתה אמש. ממש לפני ששכבו לישון, זכתה אלן לפרץ השראה וכינתה את הקופסה בשם — שילוב חינני של איש סוד וחיית מחמד — סוֹדיקוֹ.
"מה הוא הדבר שכל אדם רוצה באמת, כמעט יותר ממזון?" הנרי שאל בביישנות כשהראה לה את סודיקו לראשונה. הוא היה גבר גבוה ומחוספס, שהיה על פי רוב ביישן כבריית יער. אבל משהו שינה אותו, החדיר בו להט קולני. "מה זה?"
"אושר, הנרי?"
"אושר, כמובן! אבל מה המפתח לאושר?"
"דת? ביטחון, הנרי? בריאות, יקירי?"
"איזו מין כמיהה את רואה בעיניים של זרים ברחוב, בעיני כול?"
"תגיד לי אתה, הנרי. אני נכנעת," אמרה אלן בחוסר ישע.
"מישהו לדבר איתו! מישהו שבאמת מבין!" הוא נופף בסודיקו מעל ראשו. "וזה המישהו!"
עכשיו, בבוקר שאחרי, אלן נפנתה מן החלון ובזהירות החליקה את האוזנייה של סודיקו לתוך אוזנה. היא תחבה את קופסת המתכת השטוחה לתוך חולצתה והסתירה את התיל בשׂערה. קול נקישה רך מאוד והמהום, צליל גבוה כזמזום יתוש, התפשט באוזנה.
היא כיחכחה בגרונה, מודעת לעובדה שאין בכוונתה לדבר בקול, וחשבה לעצמה, "איזה יופי של הפתעה אתה, סודיקו."
"הרווחת את ההפסקה הזאת ביושר, אלן," לחש סודיקו באוזנה. הקול היה מתכתי וגבוה, בדומה לקול שמפיק ילד המצמיד אל פיו מסרק עטוף נייר. "אחרי כל מה שעברת, הגיע הזמן למשהו נחמד גם בשבילך."
"אוה," אלן חשבה, ממעיטה בערך האמירה, "לא היה כל כך קשה. למעשה היה נעים וקל.""רק לכאורה," אמר סודיקו. "אבל היו כל כך הרבה דברים שנאלצת לוותר עליהם."'
אני יכולה להמשיך ולהביא עוד ועוד מהסיפורים שבספר, אך אעשה בכך עוול בהכבירי במילים.
פשוט יותר לקרוא את קורט. הרבה יותר מרתק מאסופת המילים שלי.

חקירות ודרישות- המלצה על ספר הגות- מאמרי מופת

חקירות ודרישות

מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם

כותבים: עמנואל קאנט, לודוויג ויטגנשטיין, דייוויד יום, מקס ובר, רוברט לואיס סטיבנסון, אנדרו קרגי, מרק טוויין, ג'ק צסטרטון, תיאודור רוזולט, חנה ארנדט, הנס יונס, ארווינג קריסטול, אודו מרקוורט וויליאם ג'יימס

ערך והקדים מבואות: אסף שגיב

אקדים ואומר שבד"כ איני קוראת פילוסופיה, ובכל זאת מצאתי עניין בספר. יש לציין כי לפני כל מאמר מביא העורך דברי הסבר על הכותב, כולל קורות חיים. הדבר מאפשר לקורא שאינו מצוי (כמוני) להבין הן את הרקע והן את הדמות הדוברת.

בהקדמה לספר כותב אסף שגיב:" כל ניסיון לאתר מכנה משותף רעיוני בין הטקסטים שחיברו האישים האלה נידון בהכרח לכישלון. נכון, אפשר להצביע על קו שמרני מובהק בטיעוניהם של הנס יונס, אודו מרקוורט וחנה ארנדט, [..] ואולי, אחרי הכל, הדבר היחיד הקושר מאמרים אלה יחדיו הוא, בפשטות, האכסניה שבה פורסמו לראשונה בעברית-כתב העת תכלת. "

לגבי, מצאתי בחלק מן המאמרים דברים אקטואליים גם לימינו אנו, במיוחד בכל הקשור למחאה החברתית וגם מאמר של חנה ארנדט העוסק בחינוך.
מאמרו של מרק טווין נשמע אקטואלי מתמיד. הוא אף כתוב בשנינות ובהומור האופיינים לו.

בחרתי לפתוח באנדרו קרנגי במאמרו "עושר".

אנדרו קרנגי, היה מהגר סקוטי בארה"ב שבמו ידיו ההקים אמפריה כלכלית אדירה, ויחד עם זאת הקדיש חלק ארי מנסכיו- 350 מיליו על יוזמות פילנתרופיות. במאמר זה סוקר קרנגי את האפשרויות החברתיות ומעמיד את היתרון של חברה קפיטליסטית על פני חברה קומונוסטית ויחד עם זאת הוא טוען שעל המדינה עצמה להטיל מס עיזבון מודרג " עליו להתחיל ממיסוי אפסי על ירושות צנועות לשארים תלויים, ולטפס במהירות ככל שתופח הסכום עד הגיעו למדרגה העליונה – אוצרו של בעל המיליונים. [...] מדיניות כזאת תמריץ את העשירים לחלק את הונם עוד בחייהם, והחברה אכן צריכה לשאוף לכך, משום שהדבר מועיל לה עד מאוד. אין לחשוש שמדיניות כזאת תמצוץ את לשדה של היוזמה הפרטית ותפחית מתשוקתם של בני האדם לצבור עושר: שהרי הנדבנים, המבקשים שידברו בהם אחרי לאחר מותם , יזכו בדרך זו לא רק בתשומת לב רבה יותר, אלא גם בהזדמנות להעביר סכומי כסף אדירים לקופתה של המדינה בשמה של מטרה נאצלת." הוא ממשך וכותב: " זוהי איפא חובתו של העשיר: לשמש דוגמא לחיים צנועים, חפים מרהב, מהתפארות ומניקור עיניים; לדאוג כראוי לצןרכיהם הליגיטימיים של התלויים בו,[...] במתן צדקה יש להבטיח שהעזרה מוגשת למי שמסוגל לעזור לעצמו. נותן הקה צריך לספק מקצת מן האמצעים שבעזרתם יוכלו שוחרי השיפור העצמי להגשים את משאלת ליבם."
תיאודור רוזוולט בנאומו "האדם בזירה" אומר:
" אופיו של האדם וחוסנו נמדדים הן במימוש חובותיו לעצמו והן במימוש חובותיו למדינה. חובתו המרכזית של האדם שמורה לעצמו ולמשפחתו, וכדי למלא אותה תחילה עליו להשתכר למחייתו, ברמה החיונית לקיום חומרי. רק אחרי שיבנה בסיס כלכלי איתן ויהיה מסוגל לספק את צרכיו, יוכל לגייס את יתרת כוחו לטובת הציבור כולו. אני בזים- ובצדק- לאנשים הלוחמים בלהט למען האנושות המופשטת, אך הופכים בעצמם נטל על קרוביהם., לאלה המדברים גבוה-גבוהה [...] לכן איני מסכים שאדם שכל מעלתו היא היותו איל הון, שכל גדולתו נגזרת מעושרו הרב, הוא נכס יקר חמדינה כלשהי, ובפרט אין הוא נכס לארצי שלי."מרק טווין במאמרו "הפחותה שבחיות" כנראה שמאמר זה נכתב בעקבות אירועים אלימים שהתרחשו בכרתים (שלושה נזירים נשרפו למוות).
הוא משווה את האדם לסוגי חיות שונות, ומוצא שהחיות עדיפות ע פני בני האדם, שלא אחת הורגים ופוגעים באחרים רק בשל ההנאה שבדבר. הא מציין את הנטייה לאגור עושר באופן הבא:
" ידעתי שבני אדם רבים אשר צברו ממון רב יותר מכפי שיוכלו לבזבז אי-פעם הפגינו רעב בלתי נשלט לעוד, ולא היססו לרמות את הבורים ואת חסרי הישע וליטול מהם את מנת חלקם הדלה כדי להשביע במידה כל שהיא את תאוותם."
המאמר של ג'ק צ'טרטון " האתיקה של ממלכת הפיות" הוא מסביר מדוע אנו כמבוגרים נהנים מאגדות, כשקראתי מאמר זה התבהר לי מדוע אני אוהבת סיפורי פנטזיה
הנה קטע מדבריו:" "...בעודנו רכים מאד בשנים אין לנו צורך בסיפורי אגדה: דיי לנו בסיפורים. החיים עצמם מעניינים דיים. ילד בן שבע מתרגש כשמספרים לו שטומי פתח דלת וראה דרקון. אבל ילד בן שלוש מתרגש כאשר מספרים ל שטומי פתח דלת. [...] יש רגליים לסברה כי הפעוט הוא הברייה היחידה שאפשר לקרוא באוזניה רומן ריאליסטי מודרני מבלי להלך עליה שעמום. "
אסיים בחנה ארנדט במאמר על " המשבר בחינוך"
היא כותבת על תפקיד ההורים :" בחינוך הם נוטלים אחריות על שני הדברים כאחד, על חייו והתפתחותו של הילד ועל המשכיותו של העולם. שני ענפי האחריות הללו אינם חופפים, למעשה הם עלולים לעמוד בסתירה זה לזה. האחריות להתפתחותו של הילד חותרת במובן מסויים נגד העולם: הילד דורש הגנה וטיפול מיוחדים, כדי שלא יהרס בידי העולם. אבל גם העולם זקוק להגנה מפני החדש, המסתער עליו בשעטה בכל דור ודור."היא ממשיכה ואומרת שהילד זקוק ללהגנה מפני העולם, וכי כיום המרחב הציבורי חודר אל תוך המרחב המוגן של הילד, וכי התייחסות אל הילד וכינון עולם של ילדים מחבל למעשה בתנאים הנחוצים להתפתחות וצמיחה.

המלצה על הספר- כבלי קסם

תרגום: חגי אברבוך

2011

הוצאת אופוס

464 עמוד

את הספר המשחק של אנדר קראתי בעבר, אהבתי מאוד אך לא הצלחתי לזכור מי המחבר, ואז כשהגיע ספר זה לידי צהלתי- זה אותו המחבר!
ככה שאני משוחדת

ולעלילת הספר:
איוון הינו ילד רוסי כבן עשר, שהוריו החליטו להגר מרוסיה לארה"ב, לשם כך עובר האבר פיוטר ברית מילה ובהמשך גם איוון ששמו הוא יצחק שלמה. כתוצאה מכך האב מסולק מעבודתו ואיוון אינו יכול להשתתף יותר בתחרויות ריצה בבית ספרו. המשפחה עוברת לגור אצל הדוד מארק ואישתו, ושם יום אחד לפני הגעת האישור המיוחל, רואה איוון בקרחת יער את היפיפיה הנרדמת.

לאחר עשר שנים, איוון חוזר לרוסיה אל דודו כדי להמשיך במחקרו בעוסק השפה הפרוטו- סלאבית העתיקה. באחד הימים הוא נמשך שוב אל אותה קרחת יער ומגלה שזה לא היה חלום, הוא מצליח לשטות בדוב ו השומר על היפיפיה הנמה ואף עוקר את עינו, מנשק את היפיפיה הנמה ומבטיח לשאתה לאישה. כדי להצילה מן הקללה.

איוון וקטרינה (זהו שמה של היפיפיה הנרדמת) חוזרים דרך גשר אל עולמה של קטרינה על מנת להציל את הממלכה שהמכשפה (האלמנה) רוצה.

מכאן מתפתחת העלילה המתרחשת ברובה כאלף ומאה שנה לפני זמננו. יש בה מכשפה כל יכולה, צעיר אמריקאי הנראה חלשלוש, כומר, נזיר, יהדות, נצרות, מעשי כשפים, מלך, תככים ,דוב אלוהי ועוד שאר מרכיבים הנקראים כמו אגדת עם עתיקה. אך אגדת עם שסופה אינו סוף רוסי כי אם אמריקאי למהדרין.

ספר פנטזיה קסום ועדין, המתאר עולם שבו גם לנשים יש כוחות.

לאחר שסיימתי-אריאל קרא גם ואהב

בעקבות הספר חיפשתי שוב את הספר המשחק של אנדר, ואז גילית ברשת את הספר באנגלית- לא היססתי וצללתי לקרוא אותו באנגלית- טעמו לא נפגם :-) ממליצה לכל מי שלא קרא עדיין.

המלצה על ספר- אלכסנדר הגדול

אלכסנדר הגדול- לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה.
ביל יני
242 עמודים
מודן הוצאה לאור
בכיתה ה' למדנו היסטוריה מהספר "שיעורים בהיסטוריה" ין היתר למדנו על אלכסנדר הגדול ועל התרבות ההלנית. מאז דמותו של אלכסנדר היוותה דמות להערצה בעיניי.
מצביא גדול זה סיקרן את דימיוני ומסתבר שגם את דימיונם של ילדיי. (תוך כדי קריאתי בספר- נוכחתי לדעת שהספר היה נעלם משידתי- התברר כי בני הקטן בן ה12 קרא את בספר וכרגע גם בני הבכור)


כשאימו של אלכסנדר הרתה אותו ניבא אריסטנדרוס כי הבן שיוולד יהיה עז כארי, אימו אולימפאס טענה שאלכסנדר הינו למעשה בנו של זאוס, אב האלים שהתגלה לה כנחש.
אלכסנדר מוקדון בנו של פילפוס השני, התחנך תחת ידו של אריסטו, ועל פי הסיפורים שסופרו אז היה ילד חכם ומוכשר, הוא השתתף בהיותו נער במלחמות ולמד מאביו. ועד מהרה מונה למפקד הכוחות, וכשהוא הצליח להרגיע סוס פרא אמר לו אביו: "בני, לך לחפש לעצמך ממלכה ראויה לך. מוקדון קטנה למימדך." כאביו יצא מן המדינה הושאר אלכסנדר בן ה16 במקומו, הוא הצליח להוכיח את עצמו בדיכוי מרד של מדי, אירח שליחים רמי, וזכה בהערכתם.
אלכסנדר מוקדון למד מאביו את תורת הלחימה ואת הדיפלומטיה, בהמשך כשנתגלע ריב בין אימו לאביו צידד באימו, ואז לאחר זמן מה נרצח אביו, הרוצח נלכד ואלכסנדר הציג לראווה את גופתו.ואז עלה אלכסנדר מוקדון בגיל 20 לשילטון. האימפריה שהוא קיבל היתה מסוכסכת ונתונה בסכנות מכל עבר.
אנשי תבי ואתונה שראו במות פיליפוס הזדמנות, החלו למרוד, אלכסנדר הגיע בראש צבאו ודיכא את המרד באכזריות משראו זאת באתונה- הזדרזו ונכנעו.
אלכסנדר השליט סדר בממלכתו ואז התפנה כדי להכריע במלחמה הקרה שבין יוון לממלכה ה האחמנידית הפרסית. רוב רובו ש הספר עוסק במלחמתו של אלכסנדר בממלכה הפרסית ואח"כ בהודו ועד למותו.

אלכסנדר עשה את מה שאף אחד לא עשה לפניו. הוא הביס כוחות גדולים ועצומים ממנו, והפך עד מהרה לשליט אסיה, כשהוא כובש ומגלה רחמים כלפי העמים/שבטים שנכנעו לו, אחד הדברים שהפתיעו אותי היתה התנגדותו לאונס של הנשים של העם הכבוש. הוא העניש את החיילים שלא צייתו לו. כמו כן מקריאה בספר עולה, כי לעיתים, אלכסנדר מוקדון, היכה באוייביו בצורה שלא תמיד תאמה לנוהגו לסלוח ולהציב מנהיג מקומי כשלצידו מצביא מוקדוני. כמו כן אלכסנדר ניסה לקרב אליו את הנתינים החדשים, על ידי אימוצו של מנהגיהם ולבושם, דבר שהביא לידי התקוממות כמעט של צבאו שראו בכך פחיתות כבוד והתרחקות מן התרבות ההלניסטית. אלכסנדר האמין שאפשר היה לאחד את כל המדינות תחת לאום ותרבות אחת.

המחבר בוחר להציג קרבות רבים תוך כדי ציון של קרבות שהתרחשו ע"י צבא ארה"ב בתקופות שונות ולמצוא נקודות דימיון ביניהם. המחבר מצליח להקים לתחייה את אותה תקופה ולצייר את הקרבות שנטשו אז.הוא אף מנסה לנחש מה היה אם אלכסנדר לא היה מת, ומה היה מהלך ההיסטוריה עקב כך.

אהבתי, וגם אריאל אהב.

המלצה על ספר פנטזיה-אידיסינה

אידיסינה
הרוכב השחור
דניאלה ג'וליה טראוב, אורטל מריה טיורין.
301 עמודים
רימונים, הוצאה לאור
זהו סיפור פנטזיה, שכתבו דניאלה ואורטל בנות העשרים ושתיים, סיפור פנטזיה בעברית (דבר דיי נדיר במחוזותינו).
ועלילת הסיפור :
דניאל שגודל ע"י סבתו הגוססת, זוכה ללמוד דברים שהגברים בממלכה לא רשאים ללמוד. במחוז אואסיס הנציבה דורשת מיסים כדי לבנות מקדש לאלה, מיסים שהעם אינו יכול לעמוד בהם. העם במחוז זה עובד במכרות, שם מוצאים את מותם נערים רבים ואחרים אינם מאריכי חיים. המלכה אוספת אליה ילדים רכים לצבאה, סבתו ש דניאל משחדת את הקצין ודניאל לא נלקח לשרת את המלכה. אך בהמשך הוא עובד לסרוגין במכרות.

דניאל רוצח את הנציבה ובורח אל המדבריות. כשהוא רכוב על סוסו השחור וגלמתו השחורה מתנופפת ברוח.

בממלכת אידיסינה, הנשים הן השולטות, והעם עובד את האלות. במיוחד את האלה פאמינה. המלכה לאטינר ושתי בנותיה לאטיפר ולאטום הן בעלות כוחות המאפשרים להם לזמן נבל המאפשר להן ליטול חיים ולגונן עליהן.
ג'ינאר הנביאה, מספרת למלכה על הנבואה של הרוכב השחור. שהוא יביא לידי מפלתה וכי הוא יסתייע באחת מבנותיה.

הידיעה על רצח הנציבה מגיע למלכה אך היא מספרת לבנותיה כי הנציבה מתה.
המלכה והנביאה מנסות לטכס עצה על מנת למנוע את קיום הנבואה.
והמלכה מנסה להבטיח שאף אחת מהבנות שלה לא תסייע לרוכב השחור לפגוע בה. בעקבות זאת
לאטום הנסיכה נחטפת בטיוליה. ואחותה יוצאת יחד עם צבא קטן וחזק על מנת למצוא אותה.

מה יעלה בגרל הממלכה, הבנות והרוכב השחור, את זה תגלו בספר.

ועל  המחברות:

דניאלה ג'וליה טראוב, סטודנטית ליחסים בינלאומיים ותיאטרון ואורטל מריה טיורין, עובדת בחברת הייטק, בנות 22, מתגוררות במודיעין. שתיהן עלו לארץ בילדותן, כותבות יחד מגיל ארבע-עשרה. בתקופת לימודיהן בתיכון כתבו בעיתון המקומי והיו שותפות לייסוד מדור הנוער בעיתון. הן השתתפו בסדנאות הכתיבה של מתא"ן – מפעל תרבות ואומנות לנוער מוכשר בתחומי האמנות וזכו יחד במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר "ניצני פרוזה מודיעין" בחסות ארגון רוטרי.

זהו ספרן הראשון.

ארץ, ברית -אי המלצה על ספר

מדוע לישראלים אין מדינה דמוקרטית? מה המחיר שמשמלמים הישראלים על הגדרת המדינה שלהם על פי הדת היהודית? אלו הן רק חלק מהשאלות אותן מעלה עפרה ישועה-ליית בספר "ארץ, ברית" , ספר בעל אג'נדה פוליטית ברורה ואקטואלית, הקורא להפרדת הדת מהמדינה וסוקר את המחיר שמשלמים הישראלים על הגדרת מדינתם לפי הדת היהודית.

ארץ, ברית – מדוע אין לישראלים מדינה דמוקרטית חילונית

מאת עפרה ישועה-ליית

ספרית מעריב

עריכה:יעל ישראל,
עיצוב עטיפה: יורם נאמן,
328 עמ',
2011

ברגשות מעורבים אני כותבת את הסקירה שלי על הספר. את הספר קיבלתי לסקירה ולא נשאלתי אם אני מעוניינת בו.
קראתי ולא אהבתי וזאת משום שלא התחברתי אל הרעיונות המרכזיים של הספר, שלא כמו המחברת, אני רואה אחרת את הקמת המדינה ואת אופייה. לי כיהודיה אין ארץ אחרת. (לא אוהבת את ההלקאה העצמית)

הלוואי שהיינו חיים בסביבה אחרת, אבל אנחנו לא. ואנחנו גם לא וילה בסביבתנו כפי שדימה אותנו ברק. אנחנו מדינה מתפתחת. וככזאת מותר גם לנו לשגות או לאמץ דיעות שאינן מקובלות על המחברת.

המחברת מציגה את העמדה שחבל שישראל אינה מדינה חילונית או שלחלופין חבל שהיא לא נבנתה בחלק אחר של העולם, כפי שהוצע בשעתו לחוזה המדינה. היא מביאה ביקורת גם על ברית המילה, ועל העדפתם של יהודי ברה"מ לשעבר להגר לארה"ב או למדינות אחרות מאשר לישראל.

אמנם כתיבתה יפה וקולחת אך עם המסר איני מסכימה.

בטוחני שרבים ימצאו עניין בספר, לצערי-אני לא מצאתי עניין בו.

על הספר- מהכריכה האחורית:

מדוע לישראלים אין מדינה דמוקרטית? מה המחיר שמשמלמים הישראלים על הגדרת המדינה שלהם על פי הדת היהודית?

אלו הן רק חלק מהשאלות אותן מעלה עפרה ישועה-ליית בספר "ארץ, ברית" , ספר בעל אג'נדה פוליטית ברורה ואקטואלית, הקורא להפרדת הדת מהמדינה וסוקר את המחיר שמשלמים הישראלים על הגדרת מדינתם לפי הדת היהודית.

הספר בנוי מפרקים ושערים המדגימים, בעזרת סיפורים אישיים משפחתיים ועתונאיים, את הקושי היומיומי בהתמודדות עם מעורבות האורתודוכסיה בחיי הפרט והמדינה. הבליל השגוי של דת, פוליטיקה וזהות בישראל אחראי לדעת המחברת גם לפערים העדתיים בתוך החברה הישראלית-יהודית, וגם לעובדה שהסכסוך היהודי-פלסטיני נחשב ל"בלתי פתיר". ביקורתה העיקרית נמתחת על מי שמגדירים עצמם כ"חילונים ישראלים", הרבים להתלונן על "חרדים" ועל "מתנחלים" אך דבקים במרכיבים הדתיים של חוקי "המדינה היהודית".