ימי הכלולות של ג'ואנה
סיפורים מן הגליל
איילת בר מאיר
206 עמודים
אגם הוצאה לאור
זהו ספר המביא את סיפורן של תשע נשים שונות שהקשר בניהן הוא החיים בשלב מסויים לפחות בגליל.
איילה בר מאיר נכנסת לעורן של אותן נשים ומצליחה להחיות אותן. הספר נקרא על שם הסיפור הרביעי ואני בוחרת להביא את הסיפור הפותח את הספר- הסיפור נקרא "תטעמי" שבעיניי הוא הסיפור הכי יפה והכי נוגע בספר. ( האמת שחששתי שאחר כך תבוא נפילה, אחרי סיפור כזה- אבל חששותיי התבדו לשמחתי)
" תטעמי" הוא סיפורה של אישה ניצולת שואה, שבנה אסף לוקח אותה אל צימר בגליל "לנשום קצת 'ריחות שמניחים את הדעת'. "
המקום מעלה בה מחדש את זיכרונותיה כילדה ברומניה, העצים , פירות היער, הבתים, הכל הכל מתקשר אצלה לעברה, זיכרונות שהזמן לא מסכים ולא מסוגל להקהות.
השימחה מפכה בה, ו"הכל עולה על גדותיו" אין לה אוויר והיא מתחילה לספר לבנה אסף על עברה, אסף מציין שהיא נראית צעירה ושאביו היה מתאהב בה שוב. היא טוענת שהם מעולם לא אהבו.
תוך כדי מתברר שאסף והיא עשו פעם טיול שורשים לעיירת הולדתה. בגיל עשר, אביה ואימה מחליטים לברוח והיא בחושי הילדה שלה מבינה שמהו לא בסדר. לדוברת יש אחות בשם נדיה, משפחתה מוחקת כל סממן להיותם יהודים, והם הולכים להיות המשרתים של משפחת לוצ'סקו. המשפחה הרומנית שמנסה להצילם.
אב המשפחה מת ונקבר כגוי, האם מאבדת את שפיותה בהמשך, והדוברת מתאהבת בג'וזף בנם של המשפחה שהצילה אותם.
אם המשפחה היתה התופרת ובכך היא סייעה לרומני להצילם, הדוברת לומדת לזהות את מדי הגרמנים ולימים היא תוכל לזהות חיילים גרמניים עפ"י המדים.
לאחר המלחמה היא עלתה לארץ ופגשה בבעלה. נדיה והדוברת מסתירות את קיומה של האם "כשהגענו לארץ, היא השתגעה, התמוטטה לגמרי. נדיה היתה אומרת וחוזרת, שביום שהיא קפצה מהרכבת היא ירדה מהפסים. אה, אתה לא ידעת על זה מיינד קינד? אז הנה עכשיו אני מספרת לך. היתה לך כאן סבתא בארץ, ואני ונדיה הסתרנו אותה."
הסיפור נקרא תטעמי- בשל מנהגו של ג'וזף לתת לה לטעום מן הפרי תוך כדי שהוא אומר "תטעמי" ודברי הילדים מהיישוב הנושאים בידיהם סלילה עם דודבנים ואומרים לה "תטעמי".
הסיפור כתוב באיפוק, בדקות כזאת שזה צובט.
בספר ישנם סיפורים מגוונים, סיפור על חוזרת בתשובה, על פלסטינאית, על נוצריה ועוד.
המגוון ויכולתה של בר- מאיר להיכנס לתוך עורן ש הדמויות הוא שעושה את הספר לספר מקסים בעיניי.
ברור שאני ממליצה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה