כשהשמיים התקרבו לאדמה

כשהשמיים התקרבו לאדמה
שרה אהרוני
361 עמודים.
ספריית מעריב


וידוי אישי- מעולם לא ביקרתי בישובים בעוטף עזה, וגם לא חשבתי לבקר שם. זה פשוט לא התאים לי מה עוד שפחדתי. כן, פחדתי. בעלי לעומתי טען בתוקף כי זה מקום יפיפיה, גם חברים שבקרו שם טענו את אותו הדבר. ואז החליט אריאל שרון על הפינוי. אחר כך כמעט ולא חשבתי על המפונים. עד עכשיו.

חנה ואורי חוזרים משליחות בלימה, ובשיחה עם ידידה (יהודית) הם למדים לדעת כי יש קריאה מהממשלה לבוא ולהתיישב ברצועה הקרובה לעזה, קרוב לכמיליון פלסטינים. חנה מהססת, ובסוף לאחר שהם עולים על האוטובוס הם נכבשים מיופיו ובתוליותו של המקום. הם מחלטים לבנות את ביתם שם.
חנה היא מורה במקצועה ואורי בונה חממה לגידול עגבניות שרי. הם מחליטים שהעבודה בחקלאות תהייה עבודה עברית בלבד, אך למציאות  יש החלטות אחרות והם מעסיקים את איברהים וג'מילה. איברהים הופך לאחראי על המועסקים והוא עצמו מביא פועלים ערביים ומעסיק אותם בתנאי שהם עובדים טוב.

האינתפדה פורצת, ואנשי הגוש ממשיכים בניסיון לשמר את שגרת חייהם, עד להחלטת ראש הממשלה אריאל שרון על ההתנתקות. (מכאן התחיל בשבילי הספר – שזה כמעט במחציתו) דרך ההתמודדות, רגעי השבר, ההתנתקות/גירוש והמצב שבו ערכי החיים של חנה ואורי עומדים במבחן.
נראה לי כי המחברת הצליחה להביא אליי את רגעי (שנות) השבר בחייהם של המפונים, את חוסר התוחלת, וחוסר האונים עמם נאלצו המפונים להתמודד.

חנה היא דמות המתלבטת רבות, אמנם הספר כתוב בגוף שלישי, אך זה למעשה קולה של חנה. היא מרבה להתלבט, וזה קצת מפריע בתחילת הספר, אך לאחר ההחלטה על ההתנתקות הדבר זורם וראה כי הוא מגיע ממקום אמיתי. המחברת מביאה את המחלוקות ואת כל מגוון הקולות שנשמעו באותה תקופה, כן, גם בתוך אותה משפחה, כמו במשפחה של חנה ואורי. (אחיו של אורי מייצג את הצד השני –את אנשי השמאל) אחותה של חנה מייצגת את המנהלת (סל"ע).

לסיכום, הספר כתוב בשפה קולחת, עברית חגיגית משהו, והוא הצליח להביא אליי את מצב המפונים. את חוסר התיכנון ועד כמה פינויו של אדם מחבל ארץ/מבית יכול להיות טראומטי. כמו כן אותי כבשו שתי דמויות, במיוחד אחת, (סבתא טובה) יש שתי סבתות בסיפור,  וניכר כי לכותבת יש סימפטיה לאחת מהן במיוחד, לסבתא טובה. הכותבת מצליחה לצייר דמות מקסימה של אישה בעלת השקפת חיים מרתקת, העיברית הקלוקלת שהיא שמה בפיה, עיברית פרסית, בונה דמות אמינה,לעומת אימה של חנה, שהיא ניצולת שואה ומהווה דמות השונה מהותית מהסבתא השניה.