יום שישי, 26 באוגוסט 2011

צעדים כפולים

צעדים כפולים
מדריך מפה לניווט
ישראל טאובר
152 עמודים.
מפה מיפוי והוצאה לאור.


ישראל טאובר פותח את ספרו בהקדמה קטנה ובה הוא מספר: "כילד קטן, אני זוכר את אבא, שלמה ז"ל, מבקש ממני בתחילתו של כל טיול לזכור את הדרך בטענה שהוא חושש כי ילך לאיבוד. בכך גרם לי להתרכז בדרך בנוף, משנן כל הר, עץ, או צומת דרכים שחלפנו על פניהם. "

אחרי פתיחה כזאת רציתי מאוד לקרוא את הספר, והספר לא איכזב אותי, חסרת הניסיון בניווט. לא שרתי בצבא, ובטיולים רגליים למרחקים לא מוכרים בד"כ איני נוכחת. ובכל זאת להתמצא במרחב אני אוהבת. אהבתי במיוחד שבפרק השני הוא מציין כי " מחקרים עכשווים מלמדים כי נשים  מבצעות משימות ניווט באופן שונה מגברים, אך בהחלט לא פחות טוב וייתכן כי ההפך הוא הנכון" – ברור שצהלתי כשקראתי את זה.

הספר מספק כלים בסיסיים להבנת שפת המיפויי, בפרק הראשון – המחבר דן בתורת המיפוי, כיצד התפתחה המפה, מושגי יסוד-קנ"מ, אזימוט ועוד. כל מושג מלווה בהסבר ולעיתים בתצלום, מהם הסימנים במפה, מהי מפה טופוגרפית ועוד.
הפרק השני, עוסק בניווט " הניווט ונתיב החיים" הוא מסביר על שיטות ניווט, (נייוט עפ"י סיפור דרך,  ניווט עפ"י מפה מוצפנת,  ניווט אגנים וניווט בשביל מסומן.) הכנת הניווט- קביעת גבולות הגיזרה, תכנון נתיב, הכנה כללית, הבנת תבליט, קביעת נתיב, קביעת קטעי דרך ומרחקים, הגדרת נקודות אימות ונקודות טעות, שימוש בתצלום אוויר ותישאול מוקדם. עבירות ותנועה- ניתוח תכסית, הגדרת אזימוט טעות , נקודות טעות ונקודות אימות. יש גם ניווט לילה, ניווט עירוני, ניווט רכוב, אמצעי עזר לניווט- מצפן, שיטת הצל, שיטת השעון GPS.
בפרק השלישי- "בדרך ובמסע הקיום": הצעד האחד ( כל צעד מקרב אותנו למטרה), תחושות הבטן (רצוי להקשיב להן), צעדים כפולים- חישוב מרחק הליכה (איך השטח משפיע על הצעדים, איך סופרים את הצעדים ועוד) שמירה על אזימוט, הצעד האחרון, ניהול סיכונים- רצוי לטפל בסיכון בשלב המניעה וההכנה, כלל 1:10:100, כללי התנהגות בסיכון.

פרק רביעי-"לטעות- לתקן" : בעייני זהו פרק חשוב מאוד,  הוא מסביר כיצד לנהוג במקרה שמתגלה כי שגינו, ( עצור במקומך- לא להתקדם כפי שהרצון שלנו גורם לנו בד"כ לעשות, אלא לעצור ולהעריך מחדש את המצב) אזימוט חוזר- איתור נקודות מוכרות- או מזוהות.חיתוך גבולות גיזרה, וכמובן ליידע לפני היכן אתה.

.

הספר מתאים להדיוטות כמוני, או לכאלה שהם בתחילת דרכם בניווט. ישראל טאובר, מסביר את כל המושגים בשפה ברורה וקולחת, (סופסופ אפילו אני יודעת מה זה אזימוט) הסבריו בהירים,  לעיתים חשתי שאם הייתה מובאת דוגמא לצורך ההדגמה כיצד יש לבצע את תיכנון הדרך,  הייתי יכולה ליישם ביתר יעילות את הסבריו היפים של המחבר.  טאובר מטבל את פרקי הספר בקטעים להם הוא קורא "כיוון הרוח" ו"סיפורי מסע" (סיפורי המסע רובם הם מההוויה הצבאית) ובמבואות, בהם הוא  חולק את הגיגיו וניסיונות הניווט, כמו כן הוא מצרף שירה ו/או פרוזה המעניקים ערך מוסף לספר.

כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?


כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?
אמיר בן פורת
255 עמודים.
פרדס הוצאה לאור.


על רקע תנועות המחאה, ודיירי האוהלים, חשתי חובה לקרוא את הספר הזה. קיוויתי שיהיו לי תשובות, שאבין יותר. למרות שמלכתחילה ברור הוא שמחבר הספר עוסק בעבר. ובכל זאת דע מניין באת ולאן את הולך.

בהקדמה בוחר המחבר לכתוב:" חברה היא קפיטליסטית אם מתקיימים בה כמה עקרונות ייחודיים המארגנים את הערכאה הכלכלית שלה, וכמו כן גם את שאר הערכאות הראשיות שלה- הפוליטית, האידיאולוגית והתרבותית." כמו כן המחבר קובע נחרצות כי תהליך הפכית ישראל לקפיטליסטית החל עוד בימיה הראשונים של המדינה.
הפרק הראשון הינו תקציר, ובו קובע המחבר נרצות כי ישראל מעולם לא היתה מדינה סוציאליסטית, וכי הממלכתיות היא שאיפשרה לקפיטליזם לצמוח. הוא מביא את דבריו של קרל מרקס"אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו". (את המשפט הזה הוא יצטט גם בהמשך להוכחת טיעונו.) הוא סוקר את שנות החמישים ואחריהם את שנות השמונים, ומסיים ב" אין ספק כי תהליך הקפיטליזציה של ישראל הושפע במישרין מגורמים המיוחדים לחברה ולמדינה הישראלית, כמו הקונפליקט הנמשך עם הפליסטינים. [...] ישראל הייתה נעשית קפיטליסטית במוקדם או במאוחר."

בפרקים השני השלישי- בפרק השני "על הקפיטליזים" אמיר בן פורת מתחיל אותו בתת הפרק"בשבחי הקפיטליזם".  הוא מביא את דברי מרקס ואנגלס על הבורגנות-קרי הקפיטליזם. הוא מציין את תרומת הקפיטליזם להשכלה לנאורות ועוד. בפרק השלישי- מדינה ואפציות היסטוריות, על התפתחות המדינות הקומוניסטיות, ובמיוחד על התפתחות הקפיטליזם.  תפקיד המדינה והיחס בין הדמוקרטיה לבין הקפיטליזם.  אילו מדינות התעניינו יותר בסוציאליזם, ובקשר לישראל- 'בתחום ההזדמנות היסטורי' כיצד הערכאה הכלכלית היתה דומיננטית, בהשפעת ההערכאה המדינית.
בפרקים הבאים דן המחבר בשלושה תחומי הזדמנות מובחנים, שנות החמישים ועד מחצית שנות השישים. שנות השישים המאוחרות עד שנות השמונים, ושנות התשעים ואילך. פירוק כוחה של ההסתדרות, הפרטת הנכסים ועוד. בשנות השמונים אפילו מדיניות הליכוד הושפעה ונטשה בשלב מסויים את הקפיטליזם, בשל גושי ההתנחלות ולשם כך היה צורך בתקציבי עתק, למרות שלפי דברי  החמבר הדבר הביא לאינפלציה בהמשך.

אהבתי בספר את בעיקר בשל צורת הכתיבה, בשל הדימויים שבן, ויחד עם זאת לגבי מסקנת הכותב כי הסוצליזם בארצות אירופה מת שכן המדינות שנהגו במדיניות רווחה קורסות היום אינו נכון באופן גורף. הייתי מפנה את המחבר אל הסוציאליזם שמונהג בשוודיה. לא זה שנהגה בברה"מ לשעבר. ומה עוד שמצב התושבים הסובלים מחבלי הלידה של הקפיטליזם בחבר המדינות אינו מעודד כלל.
ציטטות:"רוח הבלהות  המאיימת מן המניפיסט  הקומונסטי, כבר אינה מהלכת על פני אירופה, וגם לא על שאר היבשות. " " נדמה היה כי הקפיטליזם סידר לעצמו דיור מוגן לשנים רבות" עמוד 28 .
"ב19 ליולי 2007 דווח בעיתון הארץ על זינוק חד בריכוזיות במשק: חמש משפחות שולטות בהכנסות של 150 מיליארד שקל, זאת לעומת 107 מיליארד בשנת 2005 [...] כעבור שלוש שנים  נגיד בנק ישראל סטנלי פישר העיר את תשומת לב הציבור  לכך ששיעור נכבד של הכלכלה הישרלית מצוי בידי קבוצה קטנה של בעלי הון. ההערה נרשמה בפרוטקול." עמ' 217. (ההדגשה שלי)


כשקראתי את הספר, הבנתי כי הקפיטליזם היה הכרח- ולא בחירה מרצון  וכי כפי שאמר קרל מרקס-, ישראל בשנות החמישים התמודדה עם גלי עלייה גדולים (העולים היו כמספר התושבים,) והיה צורך בגיוס כספים דחוף ורב מן הפזורה היהודית, ענייני קואליציה –כפי שמתרחש גם כיום, כמו כן, ישראל ניסתה לרקוד על שתי החתונות- הסוציאלית והקפיטליסטית בניסיון למצוא חן בעיני שתי המעצמות דאז. ויחד עם זאת דעתי חלוקה על דעת המחבר- אז הקפיטליזם היה הכרח ולא נעשה באופן חזירי כפי שהקפיטליזם כיום. וההפרטה לא היתה כל כך גורפת- עד כי ההון מתרכז בידיהם של מעטים. ואם כדברי קרל מרקס: "אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו" נוכל אנו לעשות היסטוריה, או יוכלו יושבי מחאת האוהלים לעשות. דיינו.

כאוס רגוע- המלצה

כאוס רגוע
סאנדרו ורונזי
398 עמודים,
כתר ספרים, וקרן הוצאה לאור.

זהו מונולג של פייטרו פלדיני (אין הרבה עלילה בספר) פייטרו פלדיני בן ה43, מנהל בכיר בחברת תקשורת וטלוויזיה איטלקית,  ואחיו קרלו, גולשים בחוף כשלפתע הם מבחינים כי יש שתי דמויות שטובעות, הם מחליטים להכנס לים ולהציל את האנשים למרות שאנשים בחוף מנסים להניעם מכך. פייטרו פלדיני מציל אישה מתביעה, ותוך כדי כמעט טובע בעצמו, שני האחים מצילים שתי נשים שהן אפילו לא מודעות לכך שקרלו ו פייטרו פלדיני הצילו אותן.
באותם רגעים שבהם פייטרו פלדיני הציל אישה מטביעה מתה אישתו לארה (כמעט אישתו) ואם בתו לנגד עיניה של בתו והוא אפילו לא היה זמין.

כשהוא שב אל ביתו הוא נוכח לדעת שישנה התקהלות וכי אישתו לעתיד נפטרה. זו היא בקצרה העלילה שמתרחשת בדפיו הראשונים של הספר, (עד עמוד 22). 
לאחר מותה של אם בתו, ולאחר תקופת האבל מתחיל פייטרו פלדיני  לשבת על הספסל מול בית ספרה של בתו. ככה הוא מנסה להבטיח לעצמו ולבתו שהוא יהיה שם. שכן הוא לא נכח במותה של לארה.

הוא מנהל את עבודתו ממכוניתו, באותו זמן עומד להתרחש מיזוג של החברה שלו עם חברה גדולה יותר, והדבר גורם לבלגן בחברה. אנשים מתחילים לעלות אליו לרגל, (גם עובדים מן החברה) אחותה של אישתו ועוד,  עולמו הרגשי של פייטרו פלדיני חלול, הוא אינו מתאבל למעשה על אישתו, אינו מתקשר היטב עם בתו, יחסיו עם אחיו דיי קרים, ועולמו הרגשי דיי קר.  אחד הדברים שצמררו אותי- ש פייטרו פלדיני מקיים יחסי מין כשבתו ישנה ליד, מעשן סמים עם אחיו ועוד.
אט אט אנו לומדים יחד עם פייטרו פלדיני על אישיותו ועל רגשותיו שלו. אין קו לינארי במונולוג, יש פלאשבאקים, והתרחשויות המתחוללות בהווה.  פייטרו פלדיני מנסה לגונן על בתו, תובנותיו ופניית האנשים אליו מלמדת אותו דברים רבים על עצמו. 

בתחילה כמעט נטשתי את הספר, לא אהבתי את סגנון הכתיבה, ואת הקור ששידרה הדמות של פייטרו פלדיני. אך בהמשך הספר נעשה יפה אפילו. במיוחד בסופו שמשדרג את הספר:

"טוב עשית" אני לוחש, "תמיד תעשי את זה. תמיד תגידי את מה שאת רוצה לומר"
זהו זה. זה מה שעוללתי. אני אפילו לא מצליח להביט בה מרוב בושה: באשמתי לעגו לה...
ובכל זאת, עכשיו,כשחשתי בפגיעה, שחוויתי את הבושה הכרוכה במה שמתגלה לי כשיאו של כישלון ארוך-ייתכן שחששתי ממנו ובאופן בלתי מודע אולי חיפשתי אחריו, אבל רק כעת התמודדתי איתו התמודדות חזיתית- רק כעת ההקלה מתחילה להתפשט בקירבי. אני ממשיך ללטף אותה בדממה, וכעת הדממה כבר לא מעוררת בי חרדה, משום שאינה המכילה עוד את המילים שאצרה בקירבה.





עפ"י הספר נעשה הסרט-אי של שקט. לצערי לא ראיתיו, אך שמעתי כי הצפייה בו כדאית.
מה שנותר לי זה לחפש את הסרט ולהינות גם ממנו.

ירח משוגע- שרה אנג'ל


ירח משוגע
שרה אנג'ל
302 עמודים.
אריה ניר הוצאה לאור בע"מ.

הספר נפתח במונולוג שאותו מספר סהר אביטל  , בתחילת הספר סהר בן השתיים עשרה וחצי אמא שלו נדרסת "ושכבה בקומה בבית חולים זמן כל כך ארוך, עד שבלי כוונה עקפה את היפיפיה הנרדמת- שיאנית השינה המפורסמת ביותר בעולם."  לאחר הם הלכו לקופת חולים ונהג זקן "נפלה לו רגל מהברקס לגז והאוטו התנפל על אמא כמו אמסטף מורעב ונתן לה ביס בצד." אביו, מנופאי, מקבל היתר מהרבנות לשאת אישה שנייה לאחר תשעה חודשים שבהם אמו של סהר בקומה. 

כשמלאו לסהר 13, לא חגגו לו בר מצווה והאב צעק עליו כשביקש לחגוג מסיבה קטנה.
יחסיו של סהר עם אביו עכורים,  האב מפסיק לבקר את האם השוכבת בבית החולים וסהר נאלץ לעשות זאת במקומו. הוא מטפל במסירות רבה באימו, ואף מחקה את התנהגות האב כדי שהאם לא תרגיש בחסרונו.

אישתו השניה של האב- דבורה- הנקראת בפי כל שק עצמות, נכנסת להריון. ויולדת בן. בעקבות זאת, אביו של סהר, שולח אותו לגור אצל סבתא ברוניה, ברעננה, (הסבתא מצד האם) ניצולת שואה בוגרת אושוויץ, המטופלת בבעל חולה.  הסבתא מתקיימת בקושי. הוא אינו יודע איך יבקר את אימו, אך עד מהרה, האם מועברת לבית לוינשטיין. ובכך נפתרת בעיתו של סהר היפואי במקור.

בעקבות המעבר אל סבתא ברוניה, הוא עובר בי"ס ושם הוא בודד, אך בעקבות כמעט אונס ותפיסת אנס בעזרתו של בנצי השוטר, סהר מתפרסם והיפיפיה של בית הספר שהי גם דוגמנית, הוא נעשה מחוזר והופך לבר של מור.
בהמשך העיניינים מסתבכים, אימו של סהר שבה להכרה, מור נכנסת להריון ועוד.



קראתי בעבר את מלאך או שטן של שרה אנג'ל, ואני זוכרת את העלילה בחלקה. אז החלטתי לקרוא גם את הספר הזה,  התחלתי את הקריאה, היתה שעת ערב מאוחרת, הנחתי את הספר על השולחן ולמחרת פתתי את הספר, הסמנייה לא היתה במקום.
חשבתי שאולי נפלה או משהו ואז מישהו טרח והחזיר. 
בבוקר אלדר פנה אליי ואמר- אמא- איזה ספר!. –
שאלתי על מה אתה מדבר?
ואלדר השיב- על הספר הזה! הסופרת כותבת כותבת בצורה ממש טובה, היא תותחית, פעם ראשונה שאני קורא ואני רוצה לקרוא עוד, אבל רק של שרה אנג'ל.
אמא את יודעת, אפשר לעשות אחלה סרט מהספר הזה.
אלדר סיפר לי שהוא נשאר כל הלילה וקרא בספר. השפה דברה אליו, העלילה כמובן והוא חש הזדהות.

חייכתי.

וידויי אישי- עד עכשיו לא האמנתי שבני השני, אלדר, יקרא, (הילד היחיד שלי שאינו אוהב קריאת ספרים) מעטות הפעמים שבהן ראיתי אותו אוחז ספר ביד וקורא.  נו הוא כבר בחור גדול בן 21, שקריאה והוא לא חברים טובים בלשון המעטה. 
אז אם הצליחה שרה אנג'ל לכבוש אותו- אין לי מה להגיד מלבד להודות לה עמוקות ולהביע את פליאתי על כך. מסתבר שתמיד אפשר -צריך רק סופר (במקרה הזה – סופרת) מוכשר/ת  והרבה כישרון.
תודה לך שרה אנג'ל.




אדמ-ה ~המלצה

אדמ-ה
אסף לב.
96 עמודים.
כתב הוצאה לאור.

אתחיל בכריכה, בד"כ אני לא משקיעה  זמן בכריכה, אבל הפעם הכריכה הזאת שבתה את ליבי. ציור של איש (כנראה אינדיאני) בתלבושת של נמר, נוצות ירוקות, חרוזים וחגורת חרוזים ירוקה למותניו רוקד.
הרקע בצבע האדמה.

בספר שירים זה, הרבה הרבה חיים ומוות שזורים זה בזה, תפילות אישיות , אלוהות ומשחקים של משפטים ומילים מהעולם שלנו.
השיר הראשון נקרא Amor fati- חיפשתי ומצאתי שפירושו- לאהוב את הגורל. ואני חושבת אחרי שקראתי את הספר שזה בעצם המוטו של הספר. הקבלה הזאת של החיים של המוות של הקיום.

אביא את השירים שהם ידברו:

"אתה אומר"

משורר אמיתי
צריך להיות מת
כדי שתהיה פרספקטיבה
למשורר אובייקטיבי
כדי שיהיה געגוע
כדי שהאש החיה
לא תשרוף את העור הנושם
והנשמה הבוערת
לא תטשטש
את החי המהלך הזה.
כשהמילים רחוקות מהנשימה
מההרגל
מהמכולת והחשבונות והכלים שבכיור
הן נקיות יותר, אמיתיות יותר
משוררים חיים
כמו משיחים
הם תמיד
מתחזים.

"חשוף"

אין לאן לברוח
העולם גילה את כל מקומות המיסתור האפשריים שלי
משחק המחבואים  הזה הפך חסר טעם
מכור
מי שעומד מלפניי מאחוריי ומצדדי
אחת שתיים
שלוש...
אני העומד
עירום
לב פועם, דם בעורקים, מחשבות בנימים
נושם ןנושף במדיטציה טיבטית
את מה שסביבי
באי היווני הזה

והשיר האחרון בספר:
" תפילת גוף יחיד"

יהיה גופי שולחן ערוך
כמו ערב שבת, בחסד נסוך
ערוך להלמות הלב ולכאבי הנשמה
לעונג זורם ולקרני החמה
ערוך לשריר מכווץ, ולוריד מתפתל
לחיבוק אישה, לנפרדות האל
ערוך לכוח כבידת האדמה
ולתשוקה למים
ערוך למלחמות היהודים
ולשתיקת השמיים

אשאיר לכם לשפוט.

יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

דגים ומה שביניהם

כשהייתי קטנה ממש לא אהבתי לאכול דגים, למעט דגים על האש, ולידם צלחת ענקית של צ'יפס.
זה היה בד"כ במוצאי שבת בחצר של סבא שלי, המון של חברים היו באים אליו, וכולם היו מתקבצים מסביב לשולחן העץ שהיה בפינה השמאלית של החצר, ריח הגחלים והדגים היה מתערבל באויר הלילה היורד. בקבוק הערק היה נפתח, נמזג אל כוסות זכוכית פשוטות ומים היו מתווספים אליו לכדי משקה חלבי.  הציפס היה מטגן אט אט בשמן הרותח. וקולות החברים הצוחקים ומספרים זה לזה את הקורות אותם התחרו בקולות הצרצרים.

לפעמים כמה חתולים, היו מנסים את מזלם וקרבים עד לקירבה מסוכנת, לזכות בזנב דג או בראשו.
עיניהם היו נוצצות כמו גולות בתוך חשכת הליל.
ואני הייתי לוגמת מעט מן המשקה החלבי בעל הטעם המתקתק משהו.
תשתי תשתי היה סבא שלי אומר,
זה טוב כנגד כאבי הבטן.
דגים.


את האהבה הזאת לדגים על האש הורשתי לילדיי, (השניים הגדולים לא אוהבים דגים-מזכיר להם אקווריום הם טוענים) עם הקטנים אין בעייה.
דניס  או אמנון(מושט)מפולטים, עם שום כתוש, שמן זית , מלח וכוסברה קצוצה מעל, עטופים בנייר אלומיניום ומונחים למספר דקות על הגריל- נחשבים אצלנו מעדן.
לפעמים אני גם מאדה מספר ירקות קצוצים כגון: בצל, כרפס, גזר ומוסיפה את הירקות אל הדג הטבול בשמן זית, פלפל , ומלח. משרה את הכל ביחד ואז על הגב מעל הגריל למסע תענוגות.

בעלי אוהב דג מרוקאי, השוחה ברוטב אדום של פפריקה, (לא חריפה-חריף הוא אינו מסוגל לאכול), כוסברה והמון שום.

ומה איתכם? האם גם אתם אוהבים דגים?

יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

גבר אחר

גבר אחר
חיים חיימוף
270 עמודים,
כנרת, זמורה-ביתן- מוצאים לאור

הספר מספר על בחורה צעירה בשם בת-אל, שנישאת לגבר המבוגר ממנה, אילן, היא מתלווה אליו בעבודתו, ולשם כך היא מתגוררת בספרד ובאנגליה, בעלה אילן מוכר/משווק ציוד חקלאי.
הספר נפתח בהווה, כשבת אל מתגוררת בארץ, אחרי שחזר והיא סייעה בהצלתו,  היא סובלת מהצעללות מילולית שלו ושל שני ילדיה, אך היא בוחרת להבליג.
הסיפור כתוב בגוף שלישי, וכמעט רק קולה של בת אל נשמע, פה ושם מחשבותיו של אילן מבליחות.

בת אל מגלה שהם סובלים מחסרון כיס למרות שבעלה אמור להרוויח יפה, ואז לאחר מספר אירועים היא מחליטה לגלות מדוע.

הרבה חזרות יש בספר, הרבה פיסקאות שחוזרות על עצמן, טיב היחסים בין בתאל לבין בעלה אילן מובן דיי מהר, ובכל זאת הסופר בוחר להרחיב ולכתוב על כך.
זהו רומן, על יחסים ננרקבים בין שניים, שמעולם בעצם לא דיברו בגובה  העיניים ביניהם.
בת אל  בחורה צעירה יפיפיה נישאת לאילן, לאחר פגישה כמעט מתוכננת על ידי אימה. הפער בשנים בניהם אינו מהווה בתחילה שיקול לגביה.

הדמויות בספר דיי שטוחות וצפויות. היתה לי תחושה של האכלה בכפית לגבי הרגשות והתחושות של גיבורת הסיפור ושאר הדמויות שהיו ברובן משניות.
ממולץ לאוהבי הז'אנר .