יום ראשון, 1 בינואר 2012

הילד האחרון של המאה.

הילד האחרון של המאה
סמי ברדוגו.
312 עמודים
הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

לסמי ברדוגו התוודעתי בשנת 2001, קראתי אז את "ילדה שחורה" , וישר הבנתי למה אני אוהבת סיפורים קצרים. היכולת הזאת שלו לקרב אל הקורא זכוכית מגדלת  ולהציג בפניו את המציאות כמות שהיא -היא גדולתו. 
הספר הזה שאני מחזיקה ביד מכיל סיפורים קצרים ונובלות . חלק מהסיפורים פורסמו כבר בעבר. ולמרות זאת ליחם לא נס.  
סמי ברדוגו מכניס את הקורא ישר לתוך עולמו/ה של דמות. כל מילה אצלו נשקלת ונבררת ככה שהתוצר המוגמר (לפחות בעיניי )הוא נהדר. אצלו הארץ מכילה מגוון רחב של דמויות. רובו קהל שבד"כ קולו אינו נשמע.
הספר מחולק ל4 חלקים. וגדולתו של ברדוגו ככותב ניכרת גם בסיפורים הראשוניים שלו, שאם להודות על האמת בעיניי הם הדובדבן שבקצפת. בעצם לא רק הם.
ישנם סיפורים בספר כמו "כמונו נאהבים" שהקול הבוקע מהם הוא קל בשל ובעל נופך שנוסף לו לברדוגו  ובכך הוא פותח עוד צוהר לעולם שלו כמספר.
יש פן נוסף בסיפורים הפעם, לא רק משפחות חסרות, תאי משפחה לא שלמים  או יחסים של אנשי שוליים. הפעם נוספים להם גם משפחות מלאות, יחסים מסוג אחר, תלישות ועוד מוטיבים  שאיפיינו את כתיבתו בעבר.
ספר מעניין ומרתק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה