עלבון
אילנה לדרפיינד
131 עמודים
הוצאת סער.
זהו ספר המכיל סיפורים קצרים, רובם מתרחשים בכפר קטן, חלקם שזורים זה בזה ויוצרים מארג של דמויות הנושקות זו לזו מן הסיפורים.
דמויות, שהחיים לא תמיד הטיבו עימם.
אילנה לדרפיינד, עוסקת בנושאים רבים ומגוונים, כאשר מוטיב השואה מופיע בחלק דיי גדול של הסיפורים. אפיזודות, לבטים, יחסים בין אנשים, בין משפחות, שכנים ועוד.
מתוך נקודת המבט של ילדים, של מבוגרים ועוד.
ששת הסיפורים הראשונים, נראים מנותקים זה מזה, ולכל אחד מהם מעין קיום משלו, ואז החל מהסיפור עלבון, שאר הסיפורים עוסקים בדמויות מאותו הכפר, בכל סיפור מטילה זרקור המחברת על אחת הדמויות ומקימה אותה לחיים. אפיזודות מחיי אנשים קמות לחיים, לפעמים יש תחושה כי אפשר היה להדק יותר או לוותר על משפט אחד או שניים בסיפורים.
יש לציין כי בעקבות הסיפורים שבאו אחרי הסיפור עלבון התחברתי יותר אל הספר. נראה כי הסיפורים אחריו משכו מעלה מעלה את הכתיבה. משיא אל שיא.
תקציר הסיפור:"עלבון" בשכונה שבה היו בתים פשוטים החל לצמוח בית בין שתי קומות. בית החריג מנוף הסביבה. אל הבית הגיעו דיירים חדשים, בניהם ארבעה אחים. המספר מוזמן אל הבית, הוא לובש את מיטב מחצלותיו, ומגיע אחר כבוד אל הבית הנכסף. " מימי לא ראיתי מרתת בשר ודם, אלא באיורים שבספרים. לבושה היה שחור, סינר לבן מעומלן חבק את מותניה ולראשה שביס לבן. היא הוליכה אותי לחדר גדול שפסנתר כנף עמד בו. שטיח ענק כיסה את הרצפה וציפורים צבעוניות ניבטו ממנו, מקורן מונף אל על; מפלי מים שטפו, גלשו מהרים; עצים שפארותיהם כורעות תחת עומס הפרי, והכל כך חי, כל כך אמיתי!"
המספר נכנס ומתיישב מבלי לזוז עד אשר נכנסים ארבעת הילדים והמטפלת. המטפלת מדברת אל הילדים בצרפתית המספר חש שבו מדובר במיוחד לאחר שדבריה מעוררים גיחוך.
הוא נבוך ופורץ בבכי ויוצא משם אל ההרים.
ואז מגיע הסיפור על משפחת איצקוביץ המופיעה ברמז בסיפור הקודם, בסיפור זה מסור על משפחה שבבתם גדלה יתומה שהיא אחייניתם. הם מתפרנסים משתי פרות.
גב' ארליך מתרעמת שאליה שולחים את היתומה ובאחד הימים היא טוענת שרבקה היתומה היא שגנבה את הפמוטים.
בעקבות זאת מר איצקוביץ מתאבד והאם נוטשת את הבית.
וככה נרקמים להם שאר הסיפורים מדמות שהיתה שולית בסיפור הקודם לדמות ראשית בבא אחריו.
אשמח לקרוא עוד מפרי עטה של אילנה לדרפיינד.
אילנה לדרפיינד
131 עמודים
הוצאת סער.
זהו ספר המכיל סיפורים קצרים, רובם מתרחשים בכפר קטן, חלקם שזורים זה בזה ויוצרים מארג של דמויות הנושקות זו לזו מן הסיפורים.
דמויות, שהחיים לא תמיד הטיבו עימם.
אילנה לדרפיינד, עוסקת בנושאים רבים ומגוונים, כאשר מוטיב השואה מופיע בחלק דיי גדול של הסיפורים. אפיזודות, לבטים, יחסים בין אנשים, בין משפחות, שכנים ועוד.
מתוך נקודת המבט של ילדים, של מבוגרים ועוד.
ששת הסיפורים הראשונים, נראים מנותקים זה מזה, ולכל אחד מהם מעין קיום משלו, ואז החל מהסיפור עלבון, שאר הסיפורים עוסקים בדמויות מאותו הכפר, בכל סיפור מטילה זרקור המחברת על אחת הדמויות ומקימה אותה לחיים. אפיזודות מחיי אנשים קמות לחיים, לפעמים יש תחושה כי אפשר היה להדק יותר או לוותר על משפט אחד או שניים בסיפורים.
יש לציין כי בעקבות הסיפורים שבאו אחרי הסיפור עלבון התחברתי יותר אל הספר. נראה כי הסיפורים אחריו משכו מעלה מעלה את הכתיבה. משיא אל שיא.
תקציר הסיפור:"עלבון" בשכונה שבה היו בתים פשוטים החל לצמוח בית בין שתי קומות. בית החריג מנוף הסביבה. אל הבית הגיעו דיירים חדשים, בניהם ארבעה אחים. המספר מוזמן אל הבית, הוא לובש את מיטב מחצלותיו, ומגיע אחר כבוד אל הבית הנכסף. " מימי לא ראיתי מרתת בשר ודם, אלא באיורים שבספרים. לבושה היה שחור, סינר לבן מעומלן חבק את מותניה ולראשה שביס לבן. היא הוליכה אותי לחדר גדול שפסנתר כנף עמד בו. שטיח ענק כיסה את הרצפה וציפורים צבעוניות ניבטו ממנו, מקורן מונף אל על; מפלי מים שטפו, גלשו מהרים; עצים שפארותיהם כורעות תחת עומס הפרי, והכל כך חי, כל כך אמיתי!"
המספר נכנס ומתיישב מבלי לזוז עד אשר נכנסים ארבעת הילדים והמטפלת. המטפלת מדברת אל הילדים בצרפתית המספר חש שבו מדובר במיוחד לאחר שדבריה מעוררים גיחוך.
הוא נבוך ופורץ בבכי ויוצא משם אל ההרים.
ואז מגיע הסיפור על משפחת איצקוביץ המופיעה ברמז בסיפור הקודם, בסיפור זה מסור על משפחה שבבתם גדלה יתומה שהיא אחייניתם. הם מתפרנסים משתי פרות.
גב' ארליך מתרעמת שאליה שולחים את היתומה ובאחד הימים היא טוענת שרבקה היתומה היא שגנבה את הפמוטים.
בעקבות זאת מר איצקוביץ מתאבד והאם נוטשת את הבית.
וככה נרקמים להם שאר הסיפורים מדמות שהיתה שולית בסיפור הקודם לדמות ראשית בבא אחריו.
אשמח לקרוא עוד מפרי עטה של אילנה לדרפיינד.
